יוצא לי לשמוע מהורים רבים על הרצון לעודד את ילדיהם לחסוך.

פרסמתי בעבר מאמר 9 טיפים שיעזרו לכם לעודד את הילדים שלכם להתחיל לחסוך. הוא יכול לספק בסיס מצויין! כאן ארחיב על שימוש בדמי כיס ככלי ללימוד על חיסכון ועוד כמה דרכים נוספות. לגבי חשיבות החיסכון אתם מוזמנים לקרוא את המאמר: עוגן של שפיות - קרן חירום.

מתי צריך להתחיל?

אם מדובר בילד קטן שרק התחיל לקבל דמי כיס, אפשר לתת לו כמה שבועות להנות מהרעיון של כסף.

אני הייתי מרגיש ממש בנוח להתחיל לדבר על חיסכון בגיל 6.

״עזרים״ אטרקטיבים:

על מנת להטמיע הרגל חדש עלינו לדאוג ל - 4 דברים:

1. שיהיה ברור

2. שיהיה קל.

3. שיהיה אטרקטיבי.

4. שיהיה מספק

(ג׳יימס קליר - הרגלים אטומים)

קופה ייעודית

על מנת לעודד חיסכון ולהקל את התהליך מומלץ להקדיש קופה נפרדת לחיסכון. משהו שנראה טוב ומזמין. יש קופות ייעודיות שממש עושות רעש ומדליקות אורות כאשר מכניסים אליהן מטבעות או שטרות. כדאי גם שהקופה תהיה נעולה, שיהיה קצת קשה להגיע לכסף. בנוסף רצוי שהיא תהיה במקום גלוי בחדר ככה שהילד יראה אותה.

הקופה עונה על:

1. שיהיה אטרקטיבי - נראית מזמינה
2. שיהיה מספק - צלילים ורעשים עושים לנו טוב, בגלל זה אפליקציות הן דיי רועשות
3. שיהיה ברור - זאת הקופה ופה יש חיסכון, זה מול העיניים בחדר של הילדים.

ניצול הישיבה (טקס קבלת דמי הכיס)

זמן הישיבה הוא הזמן לדבר על נושאים כלכליים. אז לא להעלות את הנושא כל ישיבה, אבל אחת לכמה ישיבות כן כדאי לדבר על הנושא שוב, ולראות יחד איך הכי נכון להתקדם.

בנוסף, דוגמא אישית חשובה מאוד! ספרו לילדים על החסכונות שלכם, במידה ואין לכם אתם פשוט יכולים לדבר על הפנסיה שלכם שהיא חיסכון לעתיד - מבלי לפרט יותר מידי. זמן הישיבה הוא זמן טוב להעלות את הנושא.

ניהול הישיבה עונה על:

1. שיהיה קל - הילד ישים את הכסף בקופה בזמן שיש לו עוד כסף ביד. אם היינו מחכים לסוף התקופה לא בטוח שהיה נשאר לו או שהוא היה צריך לחשב את הצעדים עם פחות כסף ביד.
2. שיהיה ברור - זה הזמן בו מחליטים על החיסכון. הילד לא צריך למצוא לבד את זמן מתי לחסוך.
3. שיהיה מספק - אתם מוזמנים למחוא כפיים לילד על כל סכום שהוא חוסך.

אפשר גם להפוך את השיח על חיסכון להיות אטרקטיבי, פשוט לדבר עם הילד מה הדבר הראשון שהוא יעשה אחרי שיקנה את מה שהוא חוסך בשבילו.

הכל מתחיל בדמי כיס

חיסכון בנוי על תכנון - זהו הבסיס.

אנחנו, ההורים, מרוויחים כסף בצורה כזאת או אחרת. בין אם מדובר על הכנסה כשכיר, עסק או קצבה - עזרה מההורים היא סוג של קצבה. המשותף לכולם הוא סוג של תדירות הכנסה. גם אם לא מדובר בסכומים קבועים, אנחנו יודעים פחות או יותר, בממוצע - לפחות אמורים לדעת.

אם אנחנו רוצים ללמד ילדים לחסוך הם צריכים לדעת פחות או יותר כמה הם ״מרוויחים״. צריך להיות אופק.

קביעת יעד לחיסכון

ילדים לא באמת צריכים לחסוך - יש להם אתכם ההורים. ביום יום, יש להם מה לאכול, איך להגיע לחברים ומקום לישון.

אז למה להם לחסוך? פה אתם נכנסים! חושבים עם הילד על משהו יקר שהוא רוצה לקנות. זה עובד בכל גיל. עם ילדה בת 6, אפשר לכוון לאיזה בובה שעולה כמה עשרות שקלים. לגבי ילד בן 16 זה יכול להיות מימון שיעורי נהיגה או קונסולה ממש יקרה.

ילדים צריכים סיבה לחסוך. בעתיד הסיבות פשוט יגדלו - קרן חירום לדוגמא ובכללי בסיס ליכולת להתחיל ולהשקיע.

חיסכון צריך לעודד - ״אתגר״ החיסכון

מה הכוונה? איך מעודדים חיסכון?

קבעתם יעד - מה עכשיו? אסביר את הרעיון בכמה דוגמאות:

נניח שמדובר בילדה בת 6 שרוצה לקנות בובה שעולה 100 ש״ח. דמי הכיס שהיא מקבלת בשבוע הם 10 שקלים. אם נעשה חשבון נראה שאם היא תחסוך לבד היא צריכה 10 שבועות - כחודשים וחצי, זה במקרה שהיא לא משתמשת בשקל מדמי הכיס שלה. אם היא תחסוך חצי מדמי הכיס שלה היא צריכה כבר 20 שבועות - לא ריאלי וחמור מכך, נוצרת כאן סיטואציה שלילית, תחשבו רגע אם אתם מסוגלים לחסוך חצי מסה״כ הנטו שלכם? ותחשבו גם על זמן ההמתנה , שהוא בלתי נסבל לילד! אז במקרה הזה אתם יכולים להציע לה שהם היא תחסוך חצי מהסכום - אתם תשלימו לה.

אגב, אם מדובר ביעד טיפה יותר ״שאפתני״ אז ככל הנראה אתם תיאלצו להשלים יותר מחצי. אפשר מדי פעם ככה ממש לפרגן. השאיפה היא למצוא יעד ריאלי. תסכימו איתי שזאת לא ממש חוכמה לחסוך ולקבל מענק של 90 אחוז. זאת לא חוכמה. הם צריכים להרגיש את החיסכון.

במאמר על איך ללמד ילדים לנהל את הכסף שלהם,התייחסתי לניהול אקסל. אני הייתי מכניס טבלה נוספת לרשום בה כל פעם שהילד מכניס כסף לחיסכון. וכל ישיבה לעבור על החיסכון ולראות איך הוא מצטבר לאט לאט - ילדים רואים בזה סיפוק רב אחרי כמה הפקדות.

משהו בסגנון הזה:

החסכנים הקיצונים והבזבזנים הכפייתיים

ישנם ילדים שיקחו את ״אתגר״ החיסכון רגוע וכל חודש בממוצע יחסכו כ - 20% מדמי הכיס שלהם פחות או יותר. \ חלקם לא יחסכו דבר.

חלקם פשוט יחסכו הכל!

אז מה אפשר וכדאי לעשות באותם מקרי קיצון?

הבזבזן הכפייתי:

הילד לא חוסך כלל.

פה יכול לקרות אחד מ - 2 מקרים.

1. דמי הכיס פשוט לא מספיקים. לכן, כמו שציינתי במאמר על ״הישיבה״, צריך לבדוק איך הוא מסתדר עם דמי הכיס, האם הוא רוכש מה שהוא באמת נהנה ממנו ולא סתם. אולי יש עניין של ניהול התדירות שלא מתאים - מוזמנים לקרוא בהרחבה על כמות ותדירות.

2. הילד לא עומד בפיתוי, מוזמנים לקרוא מאמר נוסף שכתבתי בנושא על דחיית סיפוקים. אבל מה עוד אפשר לעשות? במקרה כזה פשוט הופכים את החיסכון לאוטומטי. במקום לתת לילד 100% מדמי הכיס שלו נותנים לו רק 80% ואת ה 20% הנוספים שומרים אצלנו ההורים. ככה למעשה הופכים את החיסכון לסוג של חיסכון כפייתי. חשוב שכל התהליך יהיה יחד עם הילד בהסכמה והבנה שלו. הרי בסוף אותו החיסכון צריך לקדם אותו לרכישת מוצר ספציפי.

החסכן הקיצוני:

ילד ממש חסכן, אולי אפילו לא יקנה דבר ויקדים את מועד הרכישה.

פה כדאי לשים לב.

מצד אחד, זה מצויין! יש לילד מטרה והוא עושה הכל על מנת להגיע ליעד כמה שיותר מהר.

מצד שני, אנחנו רוצים רמה מסוימת של שחרור. לדעת לחסוך וגם ליהנות על הדרך.

אז מה לעשות? פה אנחנו צריכים לבדוק את תוכנית התגמולים שבנינו. ייתכן שהיא מתגמלת מידי ולכן ״שווה״ לילד ממש להתאמץ. תחילה הייתי מוריד מעט את אחוז ההשתתפות העצמית ורואה מה קורה. לא עזר - מנסה להוריד קצת יותר. אולי אפילו הייתי לתקופה לא משתתף כלל.

אם הילד השתחרר מעט נהדר - סיימנו.

אם לא, הייתי מנסה לעשות משהו אחר. במשך תקופה קצרה הייתי מעלה את רמת ההשתתפות ואומר לילד שאנחנו צריכים לחשוב על מה הוא הולך חלק מהכסף בזמן הקרוב. לדוגמא, נניח והייתם רגילים להשתתף ב - 50%. תעלו ל 60%, עליה של 10%. במספרים, אם מדובר על יעד של 200 ש״ח אז הילד יתן 80 ש״ח ואתם תשלימו 120 ש״ח. אותם 10% נוספים - 20 ש״ח הילד צריך לחשוב על מה להוציא אותם, עכשיו,לא שווה לו לחסוך אותם כלל. ככה עושים עם מטרה אחת ואחרי זה חוזרים ליחס הקודם שסיכמתם עם הילד.

חזרתם למתכונת הרגילה והילד עדיין חוסך את כל דמי הכיס? תפעילו את השיטה הקודמת שוב. כמה רכישות במתכונת הרגילה, אולי נמוכה יותר, ואז רכישה אחת במתכונות המתגמלת בה הוא חייב להוציא קצת.

גם להוציא כסף צריך ללמוד - תאמינו או לא. אני יכול לספר לכם על עצמי היום. אני עובד בעבודה מסודרת ורווחית, קניתי כבר דירה שאני גר בה וממש אוהב אותה ועדיין קשה לי להוציא כסף על מה שאני לא ממש חייב. אני ממש עובד על עצמי לשחרר טיפה יותר ולשלם גם על דברים לא ממש הכרחיים ש״סתם״ יעשו לי טוב.

מה עושים אם לא מוצאים יעדים?

מה קורה כשאין יעדים? מה אם באמת לא מוצאים?

בדרך כלל יהיה מדובר בילדים קצת יותר גדולים שכרגע לא מוצאים איתם יחד סיבה טובה לחסוך. יכול להיות שזה בגלל שמה שהם רוצים פשוט יקר מידי ואתם פחות מעוניינים להשתתף בחלק גדול מההוצאה, או שפשוט כרגע אין באמת משהו שהילד מספיק מעוניין בו כדי לחסוך לקראתו.

בכל מקרה אין בעיה, אתם ההורים עדיין יכולים לבנות מנגנון תמריצים גם בלי יעד.

פשוט תסכמו עם הילד שכל סכום שהוא יכניס לחיסכון אתם תוסיפו עליו אחוז מסויים. 10%, 20%, 50%, החלטה שלכם. רק מה, חייב להיות פה תנאי של זמן - כמו חיסכון בבנק, ככל שהוא סגור לזמן ארוך יותר כך מקבלים עליו ריבית גבוהה יותר (בבקשה, אל תחסכו בבנק יש דרכים טובות יותר - עליהן נדבר במאמר הבא).

את אותו מנגנון חיסכון ניתן לשכלל ולסבך - ואני ממש ממליץ! כמו בחיים האמיתיים. כמובן שיש להתחשב כל הזמן בגיל הילד.

מה היעד?

אומנם פתחתי ב״אתגר״ החיסכון, אבל בסוף אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו לחסוך סתם. השאיפה לדעתי היא ליישם את הכלים בפסקה הקודמת ״מה עושים כשלא מוצאים יעדים״ בסופו של דבר. הילד פשוט יחסוך וישתמש בחיסכון איך שמתאים לו.

כמובן שכאן אני כבר מדבר על ילדים גדולים מעל גיל 14. אבל אם אתם רואים שניתן ליישם את הרעיון בגיל צעיר יותר - עשו זאת. פשוט לא לדחוף בכוח.

למעשה יש לי ממש ״מודל תמריצים״ שלם מחולק לפי גילאים וסכומים. אבל כאן כבר מדובר במקרים פרטניים - אתם מוזמנים לפנות אלי כמובן!

מסקנות:

על מנת לעודד את הילד לבנות את הרגל החיסכון אנחנו צריכים לפעול ב - 4 מישורים: שיהיה ברור, קל, אטרקטיבי, ומספק.

קופה ייעודית, שימוש בישיבה, ושימוש נכון בדמי כיס מספקים את כל הארבעה.

דיברנו על אתגר החיסכון, מה עושים עם ילדים חסכוניים מידי ומה עושים עם ילדים בזבזניים - על ידי שימוש נכון בדמי הכיס ובטקס קבלת דמי הכיס.

בנוסף דיברנו לאן אנחנו אמורים לשאוף יחד עם הילדים ואיך כדאי לעשות זאת.

אני ממש מקווה שהתוכן במאמר מספק לכם ערך!

בהצלחה!