כמה פעמים יצא לכם להתווכח עם הילדים סביב כסף? שימוש נכון בדמי כיס יכול לשים סוף לויכוחים אחת ולתמיד.

דמי כיס יכולים להיות בעלי ערך חינוכי עצום! כתבתי על היתרונות של דמי הכיס בחלק הראשון של הסדרה: למה חשוב לתת לילדים דמי כיס? אני ממליץ בחום להתחיל ממנו.

מה זה ״הסכם דמי כיס״?

״הסכם דמי כיס״ זה בדיוק מה שזה נשמע. אתם ההורים יושבים עם הילד וחותמים איתו על חוזה - בדיוק כמו שעשיתם עם חוזה שכירות, שכר, משכנתא וכו'.

למה כדאי ליצור הסכם כזה?

ישנן מספר סיבות למה כדאי לעבוד מול הילד עם חוזה.

• **העצמה: **כאשר אתם פשוט סוגרים משהו עם הילד, או פשוט נותנים - הילד הוא פאסיבי בתהליך. הכל קורה סביבו. כאשר יושבים איתו, קוראים את ההסכם, מתקנים, מוסיפים, מורידים, מסכמים והכי חשוב בסוף כל הצדדים חותמים - יש פה פעולה אקטיבית של הילד בתהליך. הוא באמת חלק! עצם התהליך, ההסכם והחתימה מראים לילד שמתייחסים אליו כאל אדם בוגר. למעשה אתם סוג של מעבירים אליו הרבה מאוד אחריות - החתימה היא מהרצון שלו - הוא לא חייב לחתום. ברגע שהוא חתם הוא בעצם קיבל על עצמו את התנאים.
• רצינות: אתם מראים לילד שעניין דמי הכיס הוא בעל משמעות. כאשר אנשים חותמים על חוזה הם מבינים שהעניין מחייב. הילד מבין שאתם רציניים והוא מצידו יהיה חייב להתייחס לזה ברצינות גם כן.
• הגדרת גבולות גזרה: ברגע שיש הסכם - הכל ברור, אין הפתעות. כך, אם יגיעו בקשות נוספות - תמיד אפשר לפתוח את החוזה ולראות על מה שניכם הסכמתם. ואם אותה בקשה חורגת מהחוזה, בהנחה שתסרבו, הילד צריך להבין זאת (שיעור לחיים). אם תחליטו ״לפרגן״ הילד ידע שהיה פה אירוע משמעותי שהלכתם לקראתו. למעשה אתם יכולים ליצור אצל הילד סוג של חוב די ברור.
• שיעור לחיים: מתי לכם יצא לחתום על חוזה (הסכם) בפעם הראשונה בחיים? מה הייתה ההרגשה שלכם אז? אפשר לעבור את החוויה הזאת יחד עם הילד. תנגישו לו את התהליך, ככה כשהוא יחתום על חוזה אחר כשיגדל - התהליך לא יהיה זר לו.

איך בונים את ההסכם?

אם אנחנו באמת רוצים ליצור את אותה ההעצמה והרצינות אצל הילד, החוזה חייב להיראות כמו שנראה חוזה אמיתי:

1. כותרת גדולה: ״הסכם דמי כיס״
2. מקום לשמות ותעודות הזהות של המשתתפים: אתם ההורים - כן שניכם - והילד.
3. סעיפים מסודרים:
   • מה סכום דמי הכיס ואחת לכמה זמן נותנים אותם
   • מה דמי הכיס כוללים או להיפך, מה הם לא כוללים. מה שיותר נוח לכם.
   • תנאים והחרגות: תחת הסעיף הזה אתם מכניסים את החוקים של החוזה.
4. חתימות כל המשתתפים ותאריך החתימה.

החוזה הזה צריך להיות ממש טקס עם הילד. בדיוק כמו שישבתם עם בעל הדירה שלכם או ברגע בו קיבלתם חוזה העסקה. אני אפילו הייתי עושה אולי לפני איזו ארוחה או אפילו יושב עם הילד בבית קפה בכיף ואחרי האוכל ״מדברים על עסקים״.

חשוב מאוד שכל החוזה יתנהל כשיח. בכל שלב שואלים את הילד אם זה מקובל עליו - ממש משא ומתן. הילד חייב להיות שותף מלא, אחרת זה לא שווה כלום. הילד חייב להרגיש חלק, שדעתו חשובה, ככה הוא באמת יתייחס לזה ברצינות מלאה.

לגבי נראות החוזה, באמת חשוב שזה יראה כמו חוזה אמיתי - אתם יכולים לקחת דוגמאות על ידי חיפוש חוזים לדוגמא. כדאי שזה יהיה מסמך מיוחד לילד, כזה שהוא מעולם לא ראה.

אם תקחו סתם דף ופשוט תרשמו עליו את הכל עם הילד ותחתמו - זה ממש יוציא את כל המיוחדות מהתהליך - זה יהיה דומה יותר לפתק - בקיצור, לא מעניין.

מה חשוב שיהיה בחוזה

אני מתייחס פה לסעיף: ״תנאים והחרגות״.

אני הייתי מכניס משהו בסגנון הזה:

• דמי הכיס יוענקו במלואם בזמן ובתדירות שצוינו בסעיף 1.
• דמי הכיס בהסכם זה אינם תלויים בהתנהגות.
• כל קבלת דמי כיס תהיה מותנית בישיבה לצורך לימוד. לעבור יחד על מה היו ההוצאות במהלך התקופה.
• החוזה יכול להשתנות בכל רגע על ידי מעניק דמי הכיס בהתאם לשיקול דעתו.

אם שמתם לב, אני משתמש בפועל ״מעניק״ כי דמי כיס זאת זכות ואנחנו מעניקים אותה לילד. חשוב שגם הילד יבין זאת.

דמי הכיס ינתנו במלואם בזמן ובתדירות שצוינו בסעיף 1

אם אתם לא בטוחים כמה לתת ומתי, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר: דמי כיס: איך יודעים כמה לתת ובאיזו תדירות?.

דמי הכיס בהסכם זה אינם תלויים בהתנהגות

אני יכול להבין למה סעיף כזה יכול להראות הזוי מצידכם ההורים, אבל חשוב לי לכתוב על זה.

שיטת דמי הכיס עליה אני מדבר היא כלי לחינוך פיננסי ולא כלי לחינוך - יש הבדל! נניח ועכשיו אתם כועסים על הילד מסיבה מסוימת, והוא מבקש מכם לקנות לו מחשבון. המחשבון שלו נשבר או אבד ויש לו מבחן חשוב מחר - נניח בגרות. האם הייתם אומרים לו: ״עם התנהגות כמו שלך לא מגיע לך כלום, תסתדר לבד״? כנראה שלא, מה הקשר בין ״חינוך״ להצלחה בבגרות נכון? אותו הדבר גם כאן.

אם אתם רוצים שדמי הכיס יהיו כלי לחינוך פיננסי, אין שום הגיון מדי פעם להעלים את הכלי הזה נכון? כל המטרה שהילד ילמד להתנהל נכון עם כסף.

נקודה נוספת, אם תהפכו את הכסף לכלי לשליטה בילד, ברגע שהוא ירוויח כסף בעצמו - אתם תאבדו את השליטה.

נניח ויש לכם ילדה בת 16 שאחת לכמה זמן אתם מחליטים שלא מגיע לה דמי כיס. בשלב מסויים היא מחליטה שהיא לא מוכנה שאתם תשלטו לה ככה בחיים והיא מתחילה לעבוד במלצרות.

ככל הנראה הלימודים שלה ייפגעו והיא כבר מקבלת ״דמי כיס״ ממקום אחר. איזו סיבה בעולם יש לה עכשיו לעשות דבר או חצי דבר בבית? איבדתם את המינוף (יש על זה פרק ממש נחמד בסדרה ״חברות״ למי שמכיר).

אם אתם רוצים כן להכניס צד ש״משתלם״ להיות ילד טוב, אז פשוט תפרגנו. בלי חוקים והגדרות - סתם כי בא לכם. נניח בשבוע מסוים הילד יצא מגדרו ועזר לאח שלו, בישיבה על דמי הכיס תוסיפו לו סכום מסוים - רק בגלל זה.

בפעם הבאה שהוא יצא מגדרו לעזור ולא יקבל, הוא ישאל למה? תאמינו לי שהוא ישאל (הבת שלי בת 6 וכבר עושה את החשבונות האלה). אתם פשוט צריכים לענות שלא על כל מעשה טוב מקבלים משהו. אין מחירון למעשים טובים - זה פשוט יהפוך אותם למטלות.

ככה, מדי פעם אפשר לפרגן יותר, הילד מבין שבאופן כללי כדאי להתנהג יפה. ארחיב על כך במאמר שידון ב״ישיבה״.

כל קבלת דמי כיס תהיה מותנית בישיבה לצורך לימוד

פה למעשה אתם מקבלים את השליטה. אומנם בסגנון של ״פאסיב אגרסיב״ אבל בכל זאת.

דמי הכיס הם לא תהליך אוטומטי, יש התניה. לפני שהילד מקבל את דמי הכיס יושבים איתו ובודקים איתו איך הוא הסתדר עם מה שהוא קיבל עד עכשיו, ארחיב על ״ישיבה״ זאת במאמר נפרד.

אותה ישיבה היא תנאי קבלה של דמי הכיס, זה הזמן לדבר איתו. ככה גם אם עכשיו יש איזה ויכוח - זה משהו שצריך לעשות, לדעתי זה מצויין, ככה אחת לכמה זמן, לא משנה מה יש לכם שיחה רצינית אחד על אחד.

זאת הזדמנות!

החוזה יכול להשתנות בכל רגע על ידי מעניק דמי הכיס בהתאם לשיקול דעתו

אתם נשארים בשליטה.

הסעיף הזה למעשה סוגר את העניין שבסוף אתם אלה שמחליטים. הילד מקבל מכם דמי כיס כי אתם רוצים, לא כי אתם חייבים. למעשה הסעיף הזה קצת מוציא את העוקץ מהסעיף ״דמי הכיס בהסכם זה אינם תלויים בהתנהגות״.

סעיף זה הוא מעין תזכורת לילד.

מסקנות

״הסכם דמי כיס״ עם הילד ייתן לו חוויה מיוחדת.

הילד מקבל יחס של אדם בוגר, שיעור לחיים. החוזה יוצר העצמה ולקיחת אחריות מצד הילד. התהליך צריך להיות חם, שיתופי והכי חשוב כיף. הדרך הטובה ביותר ללמד ילדים זה לא לגרום להם להבין שהם לומדים.

אל תהפכו את דמי הכיס לכלי של שליטה! מה״מחקר״ שיצא לי לעשות, בסופו של דבר זה יכול להתפוצץ לכם בפרצוף ולהביא את התוצאה ההפוכה מזו אותה אתם מחפשים.

אם תתייחסו לילדים שלכם כאל בוגרים לא תהיה להם ברירה אלא להתבגר. המון בהצלחה!