על מנת שאנו כהורים נפיק את המיטב מדמי הכיס עלינו לקחת בחשבון 2 פרמטרים עיקריים:

• אחת לכמה זמן לתת?
• כמה לתת?

שני גורמים אלה הם בעלי השפעה עצומה על אפקט החינוך הפיננסי שאנחנו רוצים להקנות לילדים שלנו. אנחנו צריכים ליצור מצב שהילדים מצליחים להתנהל עם דמי הכיס כאשר הם נהנים מאחריות וחופש מצד אחד, ומצד שני, אנחנו לא רוצים ליצור תסכול מתמשך לאורך זמן - במקרה של התנהלות לא נכונה.

שליטה נכונה בסכום הכסף והתדירות בה הילדים יקבלו את דמי הכיס תסלול להם את הדרך.

זהו החלק השני בסדרת המאמרים על חינוך פיננסי באמצעות דמי כיס, אם עדיין לא קראתם את החלק הראשון: למה חשוב לתת לילדים דמי כיס? אני ממליץ בחום להתחיל ממנו.

אחת לכמה זמן לתת דמי כיס?

אז מתי לתת? אחת לשבוע? שבועיים? אולי פעם בחודש? איך מחליטים מה נכון?

תהליך קביעת התדירות

תפקיד התדירות הוא בניית יכולת ההתנהלות של הילדים עם כסף - ניהול תקציב, מכיוון שאנחנו מדברים על תהליך של למידה - צריך להתייחס אליו ככה, ניסוי וטעייה.

• גילאי 5 - 6: אם אנחנו מדברים על ילדים קטנים, מתחילים עם פעם בשבוע. לא עובד, מעלים לפעמיים בשבוע לתקופה קצרה.
• גילאי 7 - 8: כדאי טיפה יותר להתעקש על פעם בשבוע. גם כאן - אם רואים שזה לא עובד ויש הרבה תסכול - אז להעלות לפעמיים בשבוע לתקופה קצרה.
• גילאי 9 - 14: זה כבר הזמן לדחוף לכיוון פעם בשבועיים. הילדים בשלב הזה כבר דיי מנהלים את עצמם ויש להם ממש ״חיים״. גם כאן, מדובר בשאיפה לשבועיים, אם קשה - אז להמשיך עם פעם בשבוע.
• גילאי 15 ומעלה: הילד כבר גדול, מתחילים דיבורים על בגרויות, רישיון, צבא. זה הזמן לשאוף לפעם בחודש. להכין לחיים האמיתיים - בדיוק כמו שאתם מקבלים תלוש שכר פעם בחודש. זה השלב בו כבר הילד צריך להיות בעל יכולת תכנון של כמה שבועות.

ניהול התדירות

אנחנו בונים פה תהליך.

אמנם קודם ממש ציינתי מה התדירות שאמורה להיות בכל שלב, אך לא כל הילדים אותו הדבר. חלק אולי בגיל ממש צעיר יוכלו לקבל את דמי הכיס כבר פעם בחודש והם יסתדרו עם זה, בעיקר ילדים ״שלא דורשים הרבה״, לא צרכנים גדולים.

חשוב לזכור שהשאיפה היא להוריד את התדירות - אז אם אתם רואים שהילד מסתדר עם פעם בשבוע, כדאי לנסות איתו פעם בשבועיים. עבד? נהדר! לא עבד? לא קרה כלום - חוזרים לפעם בשבוע, ואחרי תקופה מנסים שוב.

גם לכם וגם לילדים יש פה את אותו האינטרס - הם מבחינתם יעדיפו כמה שפחות ״חיכוך״. השלב בו הם מקבלים את אותו תקציב מראה להם בסופו של דבר כמה הם תלויים בכם. האינטרס מבחינתכם הוא שכמה שיותר מוקדם הם ידעו להתנהל למשך זמן ארוך יותר.

למרות תיאום האינטרסים, אני חושב שכדאי אפילו לעודד אותם להקטנת התדירות - אני מאמין שהאינטרס שלנו ההורים משמעותי יותר. איך עושים זאת? אני חושב שאפשר להוסיף להם עוד קצת. אם בשבוע הם מקבלים 20, אז בשבועיים תנו להם 45. כדי שהם ירצו לעלות. ככה, אם הם לא מסתדרים ויורדים לפעם בשבוע - הם מאבדים את אותם חמישה שקלים. תאמינו לי שהם יתאמצו יותר!

ניהול התדירות הוא הכלי שלנו לעודד אותם לעצמאות, למנוע תסכול ולהקטין את התדירות כמה שיותר מהר.

כמה דמי כיס לתת?

לפני שאנחנו חושבים על כמה לתת - עלינו לחשוב מה ההוצאות לאותם דמי הכיס.

אני בכללי ממש בעד יצירת ״חוזה״ עם הילד - מאמר נפרד שיגיע בהמשך הסדרה. יושבים וחושבים מה כוללים דמי הכיס. עם ילדים קטנים - עד סוף כיתה ו' פשוט יותר. הרצונות שלהם הם בעיקר צעצועים וממתקים. עם ילדים גדולים יותר נכנסות הוצאות נוספות כמו ביגוד, בילויים עם חברים בחוץ וכו'. האם הבגדים הם חלק מהתקציב של הילד? או שזה עליכם? החלפה של טלפון, האם אתם תשלמו 100% ממנה? גם אם הילד רוצה מכשיר יקר? כל אלה צריכים להילקח בחשבון.

גם פה, יש תהליך למידה, גם פה יהיה ניסוי וטעייה - בסוף מגיעים לנוסחה שעובדת.

כמה הילד עולה לכם בחודש?

שאלה קצת מוזרה נכון? אולי חישוב נפוץ יותר עם התינוק הראשון. אבל כן, זאת שאלה חשובה מאוד.

תעשו חשבון מה קניתם לילד שהוא אישי שלו, נניח משחק לסוני, ג׳ינס, כסף לבילוי כזה או אחר. תחשבו על ה 3 - 4 חודשים האחרונים. אם הוא כבר מקבל דמי כיס תוסיפו גם אותם. את אותו הסכום חלקו במספר החודשים וקבלתם את ״עלות הרצונות״ של הילד. כמובן שהילד ״יקר״ יותר 🙂.

הסכום החודשי אליו הגעתם זה העוגן שלכם, אם מצאתם שאתם מוציאים על הילד 1000 ש״ח ב - 4 חודשים, הסכום הוא 250 ש״ח בחודש.

מה כוללים דמי הכיס?

פה שווה כבר לקחת את הילד לשיחה ופשוט לדבר איתו.

האם אנחנו מעוניינים להכניס גם את הוצאות הביגוד? טלפון? שדרוג מכשיר? כמובן ככל שהילד בוגר יותר, אפשר לחשוב על עוד ועוד דברים אותם דמי הכיס יכולים לכלול. אנחנו רוצים לשאוף שלקראת גיל 16 - 17 הילד ידע לנהל את עצמו ואתם תוכלו מידי פעם להזמין אותו לארוחת בוקר או צהריים.

אחת לחודש הוא יקבל את אותה הקצבה ויתנהל.

הגענו לסכום מה עכשיו?

מכאן מתחיל ״המשחק״, עכשיו כל שנותר הוא לקחת את אותו סכום חודשי ולחלק אותו בתדירות הנכונה.

לצורך העניין, אם הסכום הוא 400 ש״ח בחודש:

אחת לשבוע, נחלק ב - 4 ונקבל 100 ש״ח

אחת לשבועיים, נחלק ב - 2 ונקבל 200 ש״ח

אחת לחודש, 400 ש״ח

ייתכן ונראה אחרי כמה שבועות שטעינו ואולי באמת צריך להוסיף, מצד שני, קשה לי לראות ילד שמתלונן שהוא מקבל יותר מידי כסף. כפי שציינתי קודם, התהליך הוא תהליך פתוח של שיח בינכם ובין הילד.

חשוב מאוד שכל פעם שנותנים את דמי הכיס לילד, צריך לשאול אותו איך הוא מסתדר באותה התקופה. האם נשאר לו בצד, האם הסכום נגמר מהר מידי. אם הכסף נגמר לו מהר, לפני שנחשוב להעלות את הסכום, כדאי להוריד תחילה את התדירות.

מובן שטענה כי הסכום לא באמת מספיק - זה בדיוק המקום שלכם לשאול אותו בדיוק לאן הלך כל שקל, יכול להיות שתוך כדי השיחה הוא יבין כי חלק מהכסף ״סתם מתבזבז״ לו.

מה עושים עם ״טעויות״?

בהתחלה, התהליך חדש לילדים, המטרה שלנו פה היא לימוד, אם הילד עשה טעות וביזבז את דמי הכיס ישר?

תעזרו לו לתקן, תשלימו לו בפעם הראשונה את מלוא הסכום, בפעם השניה חצי מהסכום ובפעם השלישית זה הזמן לשקול את הגדלת התדירות - נניח מפעם בשבועיים לפעם בשבוע. חשוב מאוד שהילד יבין שאתם איתו. חשוב מאוד שהתהליך הזה יהיה ביחד.

חשוב שתמיד הילד ידע שהוא יכול לפנות אליכם ולבקש עזרה, אנחנו לא רוצים ליצור תסכול בתהליך - אנחנו רק רוצים שהם ילמדו כיצד להתנהל. יהיו טעויות, אם תתנהלו נכון, עם הזמן הן יקרו לעיתים יותר רחוקות עם סכומים יותר קטנים. זה אומר שהם לומדים, זה אומר שהתהליך עובד.

בכל מקרה, בכל פעם שאתם נותנים את דמי הכיס - תשאלו את הילד איך הוא מסתדר, תמיד! הוא צריך לדעת שאתם שם, שאכפת לכם.

מה עם חינוך לחיסכון והשקעות?

נושא הדורש מאמר בפני עצמו - יגיע בהמשך הסדרה.

ממש בקצרה, ניקח את אותו הסכום שלהם ונעלה אותו ב 5% אולי אפילו 10% ונדון איתם מה עושים עם אותו סכום. זה בעיקרון סכום מיועד. אגב, הייתי מתחיל לדבר על חיסכון רק אחרי גיל 9.

מבחינת השקעות, תמיד אפשר וצריך לעבור על דוחות ״חיסכון לכל ילד״ שלהם - איתם ביחד.

מה קורה במקרה של כמה אחים בגילאים שונים?

קודם כל שקיפות!

כאשר מתחילים את תהליך דמי הכיס הוא צריך להיות זהה לכל הילדים. כן, אם יש ילד אחד שאתם מבינים שכדי שהתהליך יעבוד הוא צריך קצת יותר, אין שום סיבה בעולם שהאחים שלו לא יקבלו יחס זהה. לכן, אחרי שאתם מוצאים את אותו עוגן, והוא ישתנה עם הזמן כי הילדים גדלים והצרכים שלהם משתנים. הם צריכים לדעת כמה הם יקבלו באותו הגיל.

ככה אם אח אחד בן 11 מקבל סכום מסויים, ואחותו בת ה 16 מקבלת פי 2 יותר ממנו, אותו הילד צריך לדעת שזה רק עניין של זמן ובסוף הוא יהנה מאותם התנאים בדיוק. אחרת אתם יכולים ליצור בעיות שילוו את הילדים לכל החיים.

כמובן שאם אתם רוצים לנסח ״חוזים״ שונים בין הילדים ועליהם זה מקובל - נניח אחד רוצה שבגדים אתם תקנו לו והשני רוצה להיות אחראי על הסכום הזה בעצמו. כל עוד כל ילד יודע בדיוק מה הוא מקבל ויש שקיפות ולא נראה כאילו אחד מקבל יותר - אחלה! מה שחשוב שבסוף התהליך אף אחד לא ירגיש שהוא מקבל פחות מהשני.

ה״בעיה״ עם כסף, זה שהוא כלי קל למדידה. לכן, אם לא מצליחים להגיע להבנה אז צריך ליצור חוזה אחיד לכולם - שמתעדכן עם הגיל כמובן.

ככה זה פחות או יותר צריך להראות:

מסקנות

דמי כיס זה לא מדע מדויק, למשפחות עם כמה ילדים בפערי גילאים משמעותיים אפילו קצת יותר מורכב.

מה שהכי חשוב זה שהתהליך יהיה כיפי, מלמד, יגרום להם להרגיש גדולים ואחראים. התנהלות נכונה עם דמי הכיס תקרב אתכם, אבל תקרב אתכם באמת. אתם לא תהיו סתם כרטיסי אשראי מהלכים אלא מורים ומדריכים. במקום שהילדים יבואו אליכם לבקש כסף הם יבדקו אתכם איך להתנהל כדי להגיע ליעדים שהם רוצים.

כל התהליך הזה הוא תהליך של ניסוי וטעייה, בהתחלה הוא יכול להיות קשה ומתסכל לכם ההורים בעיקר. במיוחד אם קשה לכם כל נושא ״ההתעסקות עם כסף״. אבל זה מצויין! אפילו בשבילכם.

בסוף, כשיהיה לכם מנגנון עובד, החוויה של נתינת דמי כיס, זה יהיה תהליך כיפי שאתם תשבו עם הילדים שלכם ותדברו איתם, אומנם על כסף, אבל מהר מאוד תבינו מה עומד מאחורי כל הפעולות שלהם, מה הם באמת רוצים, מה הם חושבים.

אם אותן שיחות תהיינה פתוחות, ואתם תשתפו אותם גם בחוויות אישיות שלכם השיח לא יהיה יותר על כסף, הוא יהיה על יעדים, חלומות והגשמות.