אין רק דרך אחת נכונה לחינוך פיננסי לילדים, צריך למצוא אחת המתאימה לכם ולהתמיד בה!

״אתה עושה לי בלאגן״ ככה אמרה לי קרובת משפחה לפני כמה ימים. היינו אצל ההורים שלי, היא הגיעה עם הילדים שלה ואכלנו ארוחת צהריים. הבת הגדולה שלי עלמה (6), סיפרה לכל הילדים בבית שהיא התחילה לקבל דמי כיס, חתמה על חוזה איתנו ההורים ועכשיו בכל יום ראשון היא מקבלת עשרה שקלים אחרי שאנחנו עושים ביחד ישיבה קצרה.

למה בלאגן למה?

כסף הוא נושא רגיש לרוב ההורים.

איזה בלאגן בדיוק עשיתי לה? הרי ככה זה בין משפחות, כמה פעמים יצא לכם להגיד לילדים שלכם בבית של אנשים אחרים משפט בסגנון של: ״אנחנו בבית לא עושים ככה, כל הורה מחליט על הילדים שלו״. נניח והילדים שלכם קפצו על מיטה בבית של חברים או משפחה.

בכל מה שקשור לחינוך, לנו ההורים פחות אכפת מה עושים סביבנו. אנו מתרכזים במה שאנחנו חושבים לנכון. לצורך העניין, אותה קרובת משפחה היא בחורה דתייה. אין לה שום בעיה להסביר לילדים שלה למה יש אנשים שרואים טלוויזיה או נוסעים לים בשבת. הילדים גם מבינים זאת. אז מה הייתה הבעיה להגיד להם ״אצלנו לא נותנים דמי כיס״, מה ההבדל?

ההבדל הוא פשוט מאוד.

נניח ואתם עם חברים והילדים שלהם בפארק שעשועים, הילדים שלהם רצים שם בלי נעלים. כמובן שתוך רגע יגיעו גם הילדים שלכם ויבקשו להוריד נעלים - ברור. אתם מסוגלים לנהל שיחה שלמה ולהסביר להם שיש זכוכיות על הרצפה, שזה מסוכן. יש לכם הסבר הגיוני שילד יכול להבין.

מה הבעיה בסיפור עם דמי הכיס? פה אתם עלולים להיכנס לשיחה שאתם לא ממש מוכנים אליה או לפחות לא מעוניינים להיכנס אליה כלל. עצם ניהול שיחה על כסף והניסיון להסביר לילדים שלכם למה אצלכם בבית מתנהלים שונה עם כסף - היא שיחה לא קלה. כי בסופו של דבר תגיע השאלה למה.

הבעיה פה היא לא ספציפית על דמי כיס, באותה מידה ילד יכול להגיד לחבר שלו שהוא ממש הצליח במבחן ואבא שלו נתן לו 100 ש״ח. לא משנה מה שיטת החינוך.

כל עוד אתם יכולים להסביר לילדים שלכם בדיוק למה הם מקבלים או לא מקבלים דמי כיס, או מה המחירון של עבודות הבית או לא משנה מה השיטה בה אתם משתמשים, אתם צריכים לדעת ולהסביר אותה לילדים שלכם. מה שהכי חשוב הוא היכולת לענות על כמה שאלות ״למה״.

תעשו מה שאתם רוצים

זה לא משנה מה הפתרון שלכם - העיקר שיהיה לכם פתרון!

אם אין לכם אסטרטגיה בנוגע לחינוך הפיננסי של הילדים שלכם, אם כל פעם תעשו מה שנראה לכם באותו הרגע ללא מסלול מסויים בו אתם בוחרים, השיחה הזאת תהיה שיחה לא פשוטה בשבילכם. הילדים יחפשו לדעת מה ה״חוק״, ככה הם יוכלו לדעת מה תהיה האסטרטגיה שלהם, ככה הם יחשבו איך להתנהל. אבל אם ה״חוקים״ לא יהיו ברורים, אותן השאלות ישאלו כל הזמן. ככל שהילדים יגדלו, שיחות על כסף יהיו קשות יותר ויותר.

האם לא לדבר כלל על כסף זאת אסטרטגיה? אם זה המקרה, אני חושב שזה צריך להיות משהו מאוד ברור - האם אתם יכולים להגיד לילדים שלכם: ״אצלנו בבית לא מדברים על כסף״?

אם אתם לא יכולים להגיד את המשפט הזה בקול לילדים שלכם, אז כנראה שאין לכם באמת אסטרטגיה. ואם כן - תתכוננו עם תשובה מספקת כשתגיע השאלה ״למה״. קחו בחשבון שאחרי הלמה ייתכן שתגיע שאלה נוספת: ״אז מתי?״

לא משנה מה האסטרטגיה שלכם, זאת צריכה להיות החלטה שאתם יכולים להגיד אותה בקול לילדים שלכם. הם צריכים לדעת.

אסטרטגיה במבחן

איך אנחנו יכולים לבדוק האם השיטה בה בחרנו באמת מתאימה לנו?

במקרה שלי, באותה ארוחת צהרים שאלתי את אותה קרובת משפחה מה היא תעשה במקרים מסוימים. השאלות גרמו לה לחשוב ובאמת לראות איך היא יכולה להתנהל באותן סיטואציות.

הנחת היסוד שלי היא שאתם שואפים לשוויון בין הילדים. לצורך העניין אתם לא רוצים להגיע למצב בו אחד מקבל יותר מהשני. באופן אישי זאת אחת הסיבות שאני מעדיף את שיטת דמי הכיס - היא ברורה, מסודרת. כל ילד מקבל אוטונומיה לרכישות שלו.

לפניכם 2 מקרים, אם אתם יודעים כיצד להתמודד איתם - ברכותי, יש לכם אסטרטגיה!

ילד מבקש מוצר ממש יקר

כאן יש מספר בעיות:

1. ייתכן ומדובר בכמה מאות שקלים שבאמת באותו הרגע או בתקופה הקרובה יהיה לכם קשה להוציא.
2. אתם חושבים שמדובר בבזבוז מוחלט של כסף.

במקרה כזה, הילד יעמוד מול שוקת שבורה - הוא לא יוכל להגיע ליעד שלו. עכשיו ייתכן ותגידו שבאמת מדובר פה בחינוך, דחיית סיפוקים, וכו' מסכים ב - 100 אחוז, אבל כמה אפשר להגיד לא?

אגב, אחרי בקשות חוזרות ונשנות בדרך כלל מגיעים לסוג של פשרה שכנראה אף אחד לא באמת יהיה מרוצה ממנה - לכם ההורים עדיין הפתרון יהיה יחסית יקר או יראה בזבוז מוחלט של כסף, הילד לא באמת יקבל מה שהוא רוצה.

ילדים עושים חשבון

כשמדובר בכסף, יכולות החיבור והחיסור של ילדים (ומבוגרים) משתפרות פלאים.

גם אם יש הילדים שלכם לא אלופים במתמטיקה, אם תטיילו איתם בקניון וכל אחד מהם יבחר משהו לקנות - הם יעשו את החשבון כמה עלה כל מוצר לכל אחד. ואם ילד אחד יבחר מוצר ב - 50 וילד שני יבחר מוצר אחר ב - 70, הראשון ירצה פיצוי. מה עושים אז?

כמובן שהמקרה יכול להמשיך והילד השני יבחר מוצר נוסף ב - 30 ואז ככל הנראה השני יהיה מתוסכל.

לפעמים, אפשר להיות ממש בהלם מרמת הרגישות של ילדים לכסף, והדרכים אותן הם ימצאו כדי להשיג מה שהם רוצים. יצא לי פעם לדבר עם חבר, הוא סיפר לי שהם הלכו כל המשפחה לאכול שווארמה. אחד הילדים שלו רצה רק קולה וכלל לא אכל.

כשהם חזרו הביתה, אותו ילד ביקש מאבא שלו שיקנה לו איזה חפץ במשחק שהוא משחק במחיר השווארמה.

בקיצור, ילדים עושים חשבון.

בנימה אישית

באותו היום שבו עשינו לאותה קרובת משפחה ״בלאגן״ התפתחה שיחה מאוד מעניינת. אני הסברתי למה אני חושב שדמי כיס הם כלי חינוכי מצויין, היא סיפרה לי למה הם מתנגדים. כל אחד העלה בפני השני כל מיני סיטואציות ואמר איך הוא היה מנהל אותן והקשיב מה השני היה עושה.

היה חשוב לי להבהיר באותה השיחה בדיוק את מה שכתבתי כאן - אתם חייבים תוכנית, היא הבינה. אין נכון ולא נכון. כל משפחה והדרך המתאימה לה. אבל חשוב שתהיה דרך, חשוב שהילדים שלכם ידעו מה הדרך הזאת. כמו שעושים תיאום ציפיות לפני כל מיני אירועים - ״אנחנו הולכים לקניון, כל אחד בוחר משהו אחד, אחר כך אמא ואבא שותים קפה ואתם לא מפריעים״, כך גם תוכנית ההתנהלות של הילדים עם כסף.

תעשו לעצמכם טובה אחת גדולה,

אם החוויות שלכם בילדות בכל מה שקשור לכסף היו שליליות, קשות ולא נעימות.

אם יצאתם לחיים ללא מושג איך מתנהלים נכון פיננסית.

אם אתם מרגישים שלא קיבלתם את הכלים הנכונים להתמודד עם כסף.

אל תתנהלו אותו הדבר עם הילדים שלכם. אתם יכולים לשבור את המעגל - זאת האחריות שלכם!

אל תתנו לאף אחד לעשות לכם בלאגן!