איך להשתמש במיסים כדי לעודד הרגלים פיננסיים טובים לילדים

חלק מתפקידם של מיסים הוא חינוך הציבור.

אפשר להתווכח האם מדינה צריכה ״לחנך״ את האזרחים שלה. אבל מס הוא אחד הדרכים היעילות ביותר למנוע התנהגות מסוימת.

לדוגמה, נניח והמדינה רוצה לעודד צריכה מקומית - היא פשוט מטילה מס על מוצרים מיובאים ובכך ״מכוונת״ את הצרכנים.

מה הקשר בין מיסים לילדים?

אז כמו שמדינה יכולה להחליט היכן להטיל מיסים על מנת ״לכוון״ את האזרח לפעולות מסוימות, כך גם אתם ההורים יכולים להטיל מיסים על התנהגות פיננסית לא רצויה של הילדים שלכם.

במאמר הקודם בסדרה: בונוסים, דיברתי על שימוש בבונוסים על מנת לעודד ניהול מעקב הוצאות והכנסות אצל הילדים. אני אוהב להשתמש ב״פעולות חיוביות״ אבל ייתכן וישנם מקרים בהם הטיפול צריך להיות חמור יותר.

אפשר להסתכל על זה כך, האם אני רוצה ״לעודד״ ניהול מעקב אחרי הוצאות והכנסות? או שאולי אני מעוניין ל״העניש״ את מי שלא ינהל את המעקב - החלטה שלכם. באופן אישי, ספציפית במקרה הזה נראה לי שעדיף את ה״גזר״ ולא את המקל.

למה דווקא מיסים?

מה מיוחד במס? למה לא ״עונש״ אחר?

לדוגמה, פחות זמן עם הטלפון הנייד, בלי פלייסטיישן או נשק יום הדין - בלי אינטרנט. למה ״להתעסק״ עם מיסים?

כיוון שאנחנו מדברים על כסף וחינוך פיננסי, אני אוהב לחשוב על כלים בעולם הפיננסי - כסף! ככה נשארים באותו עולם תוכן. אנחנו רוצים ללמד משהו על כסף? נשתמש בכסף! מאותה סיבה בדיוק אני אוהב שימוש בבונוסים.

סוגי מיסים ומתי כדאי להשתמש בהם?

זו שאלה מורכבת. אני מאמין שקודם כל כדאי להשתמש בבונוסים ואם זה לא עובד לעבור למיסים.

במקרה בו הבונוס לא עובד, כדאי לבדוק היטב למה, לפני שמתחילים לעבור לשיטת המס. אני מעדיף לחשוב על מיסים כפתרון במקרה קיצון. פשוט, כלי זה יכול ליצור חיכוכים רבים - כמו כל צורת ענישה.

ישנם שני סוגים של מיסים, מס ״חכם״ ומס ״טיפש״.

בעולם שלנו המבוגרים

מע״מ הוא מס ״טיפש״ - מס בוליאני: אפס או אחד. אין שיקול דעת, ברגע שהוא פועל הוא פועל בצורה אחידה.

מס הכנסה לדוגמא הוא מס ״חכם״ - הוא עובד בצורה מודולרית, חכם הכוונה שיש איזה נוסחה מאחוריו. ובאמת בישראל ישנן מדרגות מס והן מחושבות (נגזרות) מחישובים שונים על פי מדדים שונים - ביניהם השכר הממוצע. ככה שהוא כל שנה הוא מתעדכן בכיוון מסויים.

מס טיפש

במס טיפש כדאי להשתמש במקרים ש״אין באמצע״ או שיש או שאין.

נניח ואתם מנסים להשתמש בבונוסים לעידוד מעקב אחרי הוצאות והכנסות אצל הילדים. או שהילד ניהל רישום או שלא. אז במקרה שאותם הבונוסים לא עובדים. תחילה צריך לבדוק. אולי הבונוס קטן מידי, אולי דמי הכיס - או כל שיטה אחרת שבה אתם משתמשים גבוהים עד כדי כך, שלא כדאי להתאמץ עבור אותו הבונוס. פה אפשר לשלב ״מס אחריות״.

אני ממש ממליץ לקרוא את המאמר הקודם בסדרה בנושא בונוסים על מנת לדעת לחשב את הבונוס.

מס אחריות הוא מס טיפש. היה ניהול? קבלו בונוס, לא היה ניהול? שלמו!

מס חכם

עידוד חיסכון הוא מקרה בו ניתן להשתמש במס חכם.

בניגוד לניהול הוצאות והכנסות, פה ייתכן שהילד אכן חסך אבל אולי לא לפי היעד שהוגדר לו. פה יש מקרה משתנה, אפשר להגיע לאחוז מסויים מהיעד.

נניח ובניתם עם הילד מודל בו הוא מקבל כסף ועליו ללמוד לחסוך חלק ממנו. גם פה, כדאי להתחיל עם בונוסים, במקרה ועדיין לא מצליחים, אפשר להתחיל לשקול מיסים.

איך זה עובד?

לא הגעת ליעד החיסכון? שלם! פה בניגוד למעקב אחרי הוצאות והכנסות, ייתכן כי נחסך חלק מהסכום.

אני מאמין שהמס צריך להיות מס חכם!

מס חכם הוא מס יחסי. נניח שהילד עמד ביעד החיסכון, תנו לו בונוס! הוא עמד רק ב50% מהיעד, לא נורא, הוא עדיין חוסך משהו! פחות? מכאן אפשר למסות חלק יחסי.

נניח ואנחנו מחליטים שמס על אי עמידת ביעדי החיסכון הוא 50 שקלים.

100% מיעד החיסכון - שווה לפרגן עם בונוס. \ 50% מיעד החיסכון - מס של 10% מאותם 50 שקלים - 5 שקלים.

40% מיעד החיסכון - מס של 20% מאותם 50 שקלים - 10 שקלים.

30% מיעד החיסכון - מס של 40% מאותם 50 שקלים - 20 שקלים.

20% מיעד החיסכון - מס של 60% מאותם 50 שקלים - 30 שקלים.

10% מיעד החיסכון - מס של 80% מאותם 50 שקלים - 40 שקלים.

לא חסך דבר? 100% מס - 50 שקלים.

חשוב לציין, אני לא מעודד למסות מי שלא חוסך, המקרה כאן הוא רק דוגמה הכל משפחה צריכה להתנהל על פי מה שמתאים לה, כל מקרה הוא מקרה לגופו.

איך קובעים את גודל המס?

כמובן שיש לקחת כל מקרה לגופו, גם לדעת כמה למסות, ובשביל לבנות שיטת מיסוי חכמה תידרש חשיבה רבה.

מבחינת כללי אצבע, בדיוק כמו בחיים. לדוגמא ישנם עבירות תנועה עליהן מקבלים 10 נקודות וקנס של 1000 (בואו ונקרא לקנס מס - רק לצורך הדוגמה). למה סכום כזה גבוה? כי רוצים כמה שיותר להרתיע אנשים לא לנהוג בצורה מסכנת חיים. על איתות הקנס נמוך בצורה משמעותית.

נניח וגיליתם שהבן שלכם קנה בכסף שאתם הבאתם לו סיגריות, ואתם משפחה שממש מתנגדת לעישון (ובצדק!), אז פה יכול להיות מס גבוה על שימוש לא ראוי בכסף.

להגיד לכם שבגלל המס הוא יפסיק לעשן או שהוא לא יקנה סיגריות בדרכים יותר מתוחכמות? קשה לי להאמין, אבל אולי פה יש מקום להראות לו דרך הכיס כמה אתם נגד. כמובן שמקרה של עישון, אנחנו כבר יוצאים מגבולות החינוך הפיננסי. השתמשתי במקרה הזה רק לצורך דוגמה.

חשיבות השקיפות

אני מאמין שכל מה שקשור לחינוך הילדים - הכל צריך להיות שקוף. מה מותר, מה אסור.

כנ״ל לגבי החינוך הפיננסי שלהם. שקיפות זה סוד המשחק. אני חוזר ומציין זאת כמעט בכל מאמר שאני כותב.

חייבת להיות שקיפות! אחרת זה סתם עונש. אם אתם נותנים לילדים כסף למטרות מסוימות - חשוב שהם ידעו בדיוק מה יהיה העונש על הפרת החוקים.

הבת שלי מקבלת דמי כיס ויש לנו הסכם, מה מותר ומה אסור לה לה לקנות. היא אמנם בת 6, אבל כבר עכשיו היא מבינה שהיא לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה עם הכסף.

מה כדאי לעשות עם המיסים שאספנו?

פה זאת ההזדמנות שלכם לצאת גדולים!

בסוף, אותם ״מיסים״ שהילדים שילמו, הם שילמו מכיסם (ברוב המקרים אחרי שהכסף יצא מהכיס שלכם 🙂). אנחנו ההורים לא מדינה, אנחנו חלק ממשפחה. אני מאמין שכל שקל שיצא לכם לקחת, צריך בסוף לחזור.

אז איך מחזירים להם את הכסף בלי להוציא את העוקץ? פשוט מאוד!

הפסקה הבאה קוטעת את הרצף. ממליצה להעביר אותה לסוף המאמר.

אני משקיע חובב. האמור כאן אינו מהווה ייעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל המסתמך על תכני המאמר מבלי להיוועץ בבעל הרישיון המתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

תשקיעו אותו! זה יכול להיות בחשבון מסחר אם יש לכם, או קופת גמל להשקעה שפתחתם בשבילם. לפי דעתי, הפתרון הקל ביותר בלי משחק ושטויות זה פשוט להפקיד לקרן כספית שקלית.

ברגע שהילדים מסיימים את התיכון, אולי אחרי הצבא, אתם יכולים להגיד להם, זוכרים את כל המיסים שלקחנו מכם במהלך השנים? הנה, זה פה, אפילו צבר קצת ריבית.

ככה, לא משנה מה הילדים חשבו על השיטה במהלך השנים - בסוף הם מבינים שזה היה באמת בשבילם ולא ניסיון ״לתת להם פחות״.