אני רוצה גם את זה וגם את זה.

כמה פעמים בחיים יצא לכם לנהל את השיחה הזאת עם הילדים שלכם? כאשר מערכות השיווק עובדות כל כך טוב וביעילות וכל מוצר הוא חלק מסדרה.

ככה שאם אתה קונה אפילו בית בובות ענקי של דמות קיקיונית מנטפליקס, מאוד מהר אתה מגלה שמוכרים לו חלקים ״משלימים״ בנפרד, בנוסף הוא מגיע רק עם דמות אחת או שתיים מאותה הסדרה.

פעם כשהלכתי עם אבא שלי לקנות לגו, המוצר היה שלם. אם מדובר קופסה קטנטנה עם רוח רפאים בבית פצפון, או ספינת פיראטים ענקית המכילה את כל מה שצריך על מנת לשחק בה, אפילו כריש וחיילים (בריטים ככל הנראה) עם סירת הצלה קטנה הוסיפו לשם.

יותר מזה, בגב האריזה יכלת לראות מה עוד אפשר לבנות רק עם החלקים שבאריזה עצמה!

האמת, לגו לא השתנה הרבה, אבל אם תשימו לב, היום כבר אין אבירים, פיראטים וחלל אלא הכל מבוסס על מותגים כמו הארי פוטר, מלחמת הכוכבים וכו - ככה גם הם יוצרים את אפקט החוסר.

איך להתמודד בעולם שכמעט אף צעצוע אינו באמת שלם?

הילדים שלנו חיים במציאות דיי דפוקה.

כמעט כל מוצר שהם יקנו יגיע חסר, עם צורך לרכישות נוספות על מנת לקבל ״הנאה מלאה״. תוסיפו לזה את כמות השפע שיש וקבלתם מתכון לתסכול שלא נגמר.

לפקוח לילדים את העיניים

אם יש דרך אחת שאני יודע בוודאות לגרום לילד (או כל אדם מבוגר) לשתף פעולה - היא מציאת אויב משותף!

יש אפשרות לתעל כעס לדבר חיובי!

בזמן שהייתי סטודנט עבדתי כמתרגל בתיכון, הייתי מלמד בכיתות אומץ. אחת הדרכים בה הצלחתי לגרום לילדים באמת ללמוד, ולתרגל הייתה פשוטה. הסברתי להם שהחומר לא באמת מסובך, אבל אותה ״אנשים נוראים״ שכותבים את מבחן הבגרות רוצים להפיל אותם ושמים להם מוקשים בתרגילים כדי שהם לא יצליחו לעשות דברים פשוטים.

זה עבד כמו קסם עם רוב התלמידים! כל שיעור היינו מתרכזים בלמצוא את המוקשים בכל תרגיל ולנצח את כותבי המבחן שרק רוצים שהם יכשלו!

זה כבר לא היה קשור למתמטיקה. זה היה עניין של כבוד! מנסים לשים לי רגל ואני לא אתן לאף אחד להפיל אותי! כל שיעור אצלי היה נראה כמו מלחמה. זה עבד, תלמידים זרמו, הם אפילו לא שמו לב שהם לומדים. כל הזמן הייתי מכין אותם לאותם ה״מוקשים״ ששמים להם בכוונה.

להגיד לכם שעל כולם זה עבד? לא, כל אלה שלמדו וניסו הצליחו? לא. אבל, אצלי בכיתה הייתה נוכחות מצויינת אווירת למידה ברובו של השיעור - אנחנו מדברים על תלמידים שבקושי מסוגלים לשבת 10 דקות רצוף.

איך הסיפור הזה קשור לילדים וצעצועים לא שלמים?

מציאת אויב משותף!

מי האויב כאשר מדובר בצעצועים? משווקי הצעצועים כמובן!

עלמה, הבת הגדולה שלי (6), היום מבינה שאותם אנשים שממציאים את כל הצעצועים האלה, עושים את זה רק בשביל שהיא תקנה אותם, וכמה שיותר מהם. אני פשוט הסברתי לה בדיוק איך העולם עובד! היא יודעת שיש אנשים שיושבים ומתכננים סדרה, רק בשביל שהיא תקנה אחר כך מוצרים של אותה הסדרה.

עלמה מבינה שיש למישהו אינטרס שהיא תקנה, משהו אחר מרוויח מזה.

עלמה יודעת שאותן חברות רק רוצות את הכסף שלה ולכן היא צריכה לחשוב טוב טוב מה שווה לה לקנות. היא מבינה בדיוק מה היא מקבלת מכל מוצר והאם זה שווה את דמי הכיס שהיא מקבלת. עלמה היום יודעת לשאול אותנו בדיוק מה יש בכל אותם מוצרים והאם מנסים ״לעבוד״ עליה ולגרום לה לחשוב שיש בקופסא עוד דברים שלא באמת נמצאים שם, אתם מוזמנים לקרוא על ״עלמה והביצה המוזרה״ במאמר שכתבתי על ״מחיר הטעות״.

לפקוח לילדים את העיניים זה באמת להסביר להם איך עובד שיווק, מהי מטרת הפרסומות שהם רואים.

אני זוכר בתור ילד, שהייתי רוצה מוצר כזה או אחר, אבא שלי פשוט היה אומר לי שזה לא שווה ושהם ״גנבים״ ובזה היה מסיים. מבחינתי זה כן היה שווה, וגנב נכנס בלילה לדירה ולוקח ממך את הכסף, אף אחד לא נותן לו אותו, אנחנו נמצאים בחנות. עלמה היום בגיל 6 יודעת הרבה יותר ממה שאני ידעתי בגיל 14.

להגיד לכם שזה עובד ב100%? ברור שלא! היא קנתה בית בובות ענק אחרי שהיא קבלה במתנה איזה סירה שיכולה להתחבר אליו. אבל היא ידעה בדיוק מה היא קונה, ובגלל שאת הסירה היא קבלה במתנה היה לה יותר קל להוציא את הכסף על אותו בית בובות והיא יודעת גם שהיא לא רוצה את שאר החלקים שלו. מבחינתי זה מספיק.

מסקנות אישיות

כל הזמן יהיו לנו קונפליקטים עם הילדים שלנו, בדיוק כמונו, החיים בעולם של שפע (עובדה שצריך להודות עליה יום יום!), גם אנחנו היינו רוצים גם וגם.

ידע הוא כוח! ככל שנבין את העולם סביבנו טוב יותר, קח נוכל לקבל החלטות חכמות ושכולות יותר. אז בדיוק כמו שאנחנו נופלים לתרגילים שיווקיים כאלה ואחרים, ושלא נדבר על השוואה אין סופית מול הסובבים אותנו. אנחנו צריכים להבין כל רצון - מניין הוא נובע? האם מנסים למכור לי משהו בצורה ממש חכמה? או אולי ראיתי שגם השכן שלי קנה את אותו המוצר ואני לא רוצה להישאר מאחור.

הילדים שלנו עוברים את אותו התהליך בדיוק, בעוצמה אפילו חזקה יותר. קל יותר לתמרן אותם. תפקידנו כהורים הוא לפתוח להם את העיניים. לעזור להם להבין למה הם רוצים את מה שהם רוצים? אולי מנסים פשוט למכור להם משהו?

נקודה חשובה נוספת באותן השיחות, הכל בגובה העיניים. אנחנו מדברים איתם כמו שהיינו מדברים עם אדם בוגר. השיחה הזאת היא לימודית אמיתית - אסור להגיד להם בהתנשאות שהם לא מבינים כלום וסתם מנסים לדחוף להם מוצרים - זה לא יעבוד, תאמינו לי.

כאשר ילד מרגיש שמתייחסים אליו כאל מבוגר - ברוב המקרים הוא יגיב בהתאם.

כמובן שזה לא תמיד יעבוד, כל ילד הוא שונה ולכל אחד (ילד ואדם בוגר) יש יכולת דחיית סיפוקים שונה - מוזמנים לקרוא מאמר שכתבתי בנושא: השיעור הראשון בחינוך פיננסי לילדים.

המון בהצלחה!