״מסגרת״ היא פשוט שם פחות מפחיד למינוס.

אני שונא את המילה הזאת - מילה עם אופי חיובי ומסודר, מזכירה ״מסגרת לילדים״ - אבל בפועל, מדובר במונח מכובס לתופעה שלילית וחסרת כל סדר.

הכול זה עניין של שיווק. מסגור, אם תרצו. 😉

אני זוכר שכשפרצה הקורונה וכולנו נכנסנו לסגר, בין כל השיח הרפואי, התחילו להופיע גם נתונים כלכליים בטלוויזיה. אחד מהם היה פשוט מזעזע - יותר ממחצית ממשקי הבית בישראל חיים באוברדרפט. כן, יותר מחצי מדינה חיה מעבר ליכולת שלה. כאילו זה בסדר. כאילו זה נורמלי.

כמה עולה מינוס?

האם אתם חיים במינוס?

אם כן - הבנק מודה לכם מקרב לב.

הריבית על המינוס נעה לרוב בין 7% ל-11% בשנה (היום - אולי אפילו 15%). בואו ניקח דוגמה פשוטה:

נניח שאתם נמצאים במינוס של 10,000 ש״ח באופן קבוע. במצב האופטימי (ריבית של 7%), אתם משלמים לבנק כ-700 ש״ח בשנה רק בשביל ״הזכות״ להיות במינוס. בתרחיש הפחות אופטימי (11%), זה כבר 1,100 ש״ח בשנה. וזה בהנחה שהמינוס לא גדל - אבל בפועל, לרוב הוא רק מתנפח עם השנים.

חושבים שזה מעט, אולי אפילו סביר? תכפילו את הסכום הזה ב-10 שנים, או אפילו ב-20 שנים. אתם תגלו שהריבית על המינוס עולה לכם כמו משכורות שלמות.

כל שקל כזה הוא כסף שהולך ישירות לבנק - במקום ללכת אליכם.

המחיר האמיתי של המינוס

הריבית על המינוס כואבת, אין ספק, אבל היא לא הבעיה האמיתית.

הבעיה האמיתית היא שמתרגלים אליו לאט לאט. אנשים מתרגלים למינוס בדיוק כמו אותה צפרדע בסיר מים שמתחמם לאט-לאט: בהתחלה זה אפילו מרגיש חמים ונעים אבל הזמן עובר והצפרצעה המסכנה לא מרגישה שהטמפרטורה עולה - עד שכבר מאוחר מדי.

בהתחלה המינוס נראה קטן, זמני, אפילו לא משמעותי. אחר כך הוא הופך לחלק מהחיים, משהו שמתרגלים לחיות איתו בלי להרגיש. אבל ככל שחיים איתו יותר, כך הוא גדל. ואם בהתחלה הסתדרתם עם מינוס של 2,000 ש”ח, אחרי כמה שנים פתאום אתם מוצאים את עצמכם רגילים למינוס של 10,000 ואולי אפילו יותר.

הבעיה לא כלכלית, היא פסיכולוגית. התרגלתם למצב, הורדתם את החומות, אתם אפילו לא רואים יותר את הסכנה.

בואו נעצור רגע לחשוב - האם הייתם מסכימים להיכנס למינוס עמוק כל כך בבת אחת? כנראה שלא. בדיוק כמו הצפרדע - אם היו זורקים אותה לסיר מים רותחים, היא הייתה מיד קופצת החוצה.

אבל כשמחממים את המים לאט, כשהמינוס גדל בשקט ובהדרגה, אתם לא שמים לב. עד שכבר מאוחר מדי.

התרופה למחלה

אם המינוס הוא המחלה, מודעות ואחריות הן התרופה. הנה איך לעשות את זה נכון:

מה לא לעשות:

• לא לקנות דברים שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם אם אתם צריכים להיכנס למינוס בשביל לקנות משהו, הוא פשוט יקר מדי עבורכם. ותרו עליו.
• לא להיסחף אחרי הפנטזיה של הרשתות החברתיות זכרו, מה שאתם רואים באינסטגרם ובפייסבוק זה רק הרגע הכי נוצץ של אנשים אחרים. אל תיתנו למציאות הערוכה שלהם להפוך לחוב האמיתי שלכם.

מה כן לעשות:

• לחיות במסגרת הכלכלית שלכם זה אולי אומר לוותר כרגע על חלק מהדברים שאתם רוצים, אבל בטווח הארוך אתם תהיו חופשיים יותר.
• להרוויח יותר במקום להוציא יותר רוצים חיים טובים יותר? השקיעו בהתפתחות אישית ומקצועית, למדו כישורים חדשים, והגדילו את ההכנסות.
• להשקיע בעצמכם ובידע שלכם ככל שהיכולות שלכם יגדלו, כך תגדל גם היכולת שלכם לחיות טוב בלי להסתמך על הלוואות, מינוסים ומסגרות.

כי חיים טובים באמת מתחילים כשאתם חיים לפי מה שיש לכם - לא לפי מה שאין.

ומה עם הילדים?

ילדים לומדים בעיקר מהדוגמה שלנו.

אם הם יראו אותנו קונים לפי היכולת ולא לפי החשק, הם יפנימו שזו הדרך הנכונה להתנהל. דברו איתם על ההחלטות שאתם מקבלים ועל הסיבות מאחוריהן. הסבירו להם שכסף הוא משאב מוגבל, וכדי ליהנות ממנו באמת, צריך לבחור בתבונה.

ההרגלים שהם יפתחו היום, יהיו ההבדל בין חיים של חופש כלכלי לבין חיים של חובות.

בנימה אישית

אני לא אומר לכם להפסיק ליהנות מהחיים, להפסיק לקנות דברים שאתם אוהבים או להפסיק לבלות.

אני רק אומר: תפסיקו לשקר לעצמכם.

החיים האמיתיים שלכם הם אלה שאתם יכולים להרשות לעצמכם באמת, לא אלה שאתם חיים באמצעות המינוס או ההלוואה הבאה.

וזה לא רק עבורכם - אלא גם עבור הילדים שלכם.

ההרגלים הכלכליים שאתם מראים להם היום יהפכו לדרך שבה הם ינהלו את הכסף שלהם בעתיד. תנו להם את הכלים לעשות את זה נכון.

ברגע שתבחרו במודע איך להשתמש בכסף שלכם, אתם לא רק תצאו מהמינוס - אתם תקבלו את השליטה על החיים שלכם בחזרה.

זה לא קל, אבל זה בטוח שווה את זה.

המון בהצלחה!