שקרנים, כולנו שקרנים.

אנחנו משקרים לעצמנו, כמעט כל הזמן. תסתכלו סביבכם, על עמדת העבודה בבית, על הסלון, בתוך המגירות. כמה מהמוצרים שם נקנו סתם? כמה מהם נקנו מתוך גחמה של רגע אחד?

עכשיו תסתכלו עליהם שוב. מה היו הסיבות שאמרתם לעצמכם שקניתם אותם? אני בזה הרגע מסתכל על שואב אבק שולחני קטן - מומלץ כמובן על ידי יוטיוברים רבים. מאז שקניתי אותו הוא בעמדת כבוד בשולחן העבודה שלי - לא השתמשתי בו אפילו לא פעם אחת מאז שפתחתי אותו. \ אז מה הוא עושה אצלי על השולחן? למה קניתי אותו? כנראה סתם, כנראה ברגע של חולשה. מעולם לא ניקיתי אבק בשולחן, מעולם לא הרגשתי את הצורך בכך - יש מנקה אחת לשבועיים, תודה לאל 😀.

השואב הזה אצלי על השולחן כי שיקרתי לעצמי שאני צריך אותו. אני לא צריך אותו - פשוט ראיתי הרבה אנשים שאמרו לי שאני צריך אותו. אז סיפרתי לעצמי סיפור שזה יועיל לי לחיים.

אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כאנשים רציונליים, אנחנו לא. בגלל זה אנחנו יכולים לעשות חשבון של איך לחסוך כמה שקלים בסופר ובאותו רגע להחליף את הטלוויזיה בסלון מ - 55 אינץ ל - 65 אינץ. למרות שהטלוויזיה הישנה עדיין עובדת.

רוב הבחירות שלנו מונעות מרגש - גחמות רגעיות, קנאה, רצון להשתוות לאחרים או פשוט דחף רגעי. במקום להכיר בזה, אנחנו מתחילים להמציא לעצמנו סיפורים. אנחנו בונים רשימת "סיבות" המצדיקות את ההחלטה שלנו, גם כשהן לא באמת מחזיקות מים.

אותו דבר קורה גם עם ילדים.

הם מבקשים צעצוע חדש או מותג מסוים לא כי הם באמת צריכים אותו, אלא כי "לכולם יש", כי "זה הדבר הכי טוב", או כי הם פוחדים לפספס משהו. בדיוק כמו שאנחנו ממציאים לעצמנו סיבות, גם הם עושים זאת. לכן, התפקיד שלנו כהורים הוא לעזור להם לזהות את הרגש שמניע את הבחירות שלהם, וללמד אותם להבדיל בין דחף רגעי לבין צורך אמיתי.

אם יש לך חמש סיבות לעשות / לקנות משהו, אבל אין סיבה אחת מספיק חזקה בפני עצמה - אתה מספר לעצמך סיפורים.

כשאין אמת אחת - כנראה שאין אמת בכלל

אני בטוח שאתם מצוינים בלזהות תירוצים של אחרים.

קבעתם עם חבר לצהריים, הוא מגיע ב-20 דקות איחור ואז הוא מספר שהוא בכלל תכנן להגיע רבע שעה לפני רק בשביל לא לאחר אבל…

• הייתה איזו בעיה עם המצבר איך שהוא נכנס לרכב.
• הוא בסוף הצליח להניע ואז נכנס לפקק בגלל תאונה.
• איך שהוא הגיע לאזור הוא פשוט לא הצליח למצוא חניה, אז הוא עשה 3 סיבובים ואז חנה ממש רחוק.

אתם קונים את הסיפור? אני לא.

מה היה קורה אם הוא פשוט היה אומר לכם - שהוא יצא בזמן, אבל הייתה תאונה שיצרה פקק ובגלל זה הוא איחר - בלי כל הסיפורים מסביב? אמין יותר, לא? אולי פשוט מתנצל על האיחור.

אנחנו צריכים להשתמש באותו מנגנון. אם אני רוצה לקנות מוצר מסוים, ואני שם לב שאני צריך "לשכנע" את עצמי - כנראה שאין לי באמת סיבה.

כנ"ל לגבי השאלה אם לצאת הערב עם חברים. \ אם אני אומר לעצמי שיש מישהו אחד שלא ראיתי הרבה זמן ואני ממש רוצה לראות אותו - זה מספיק, אני אצא בלי בעיה. אבל אם אני אומר לעצמי: מלא זמן לא יצאתי, מתי אני אראה אותם שוב? חבל לפספס, אני גם אוהב לשבת באותו הבר… - כנראה שעדיף לי להישאר בבית, אני לא באמת רוצה לצאת.

כשאנחנו מתחילים לזהות את הדפוס הזה, אנחנו יכולים לעצור רגע ולשאול - האם אני רוצה לעשות את זה, או שאני פשוט מנסה לשכנע את עצמי? אם יש סיבה אמיתית, נפלא. אם לא - עדיף להקשיב לאמת הפנימית שלנו.

איך זה קשור לילדים?

ילדים עושים בדיוק את אותו הדבר - רק בדרך פשוטה יותר.

הם מבקשים צעצוע חדש ואומרים:

• הצעצוע הכי טוב שיש
• חייבים אותו ללימודים
• כולם בכיתה כבר קיבלו אותו

אבל האמת היא שהמניע האמיתי שלהם לרוב רגשי - רצון להשתייך, פחד מהחמצה, או פשוט התלהבות רגעית.

וכאן בדיוק נכנס הלקח מהסיפור על החבר המאחר. כשילד מצדיק רצון בצעצוע בעשרות טענות שונות, אפשר לעצור רגע ולשאול - האם יש כאן סיבה אחת אמיתית חזקה? בדיוק כמו שאנחנו לא מאמינים לכל התירוצים של אחרים, כדאי שנלמד את הילדים שלנו לזהות מתי הם מספרים לעצמם סיפורים.

כתוצאה מכך, גם בחינוך ילדים חשוב ללמד אותם לזהות למה הם באמת רוצים משהו. אפשר לשאול אותם שאלות שיקדמו חשיבה מודעת:

1. אם החבר הכי טוב שלך לא היה קונה את זה, עדיין היית רוצה?
2. אם היית צריך לבחור בין זה לבין משהו אחר שחשוב לך, במה היית בוחר?
3. מה תעשה עם זה בעוד שבוע? בעוד חודש?

כאשר הם עוצרים רגע לחשוב, הם לומדים להכיר במניעים שלהם, ומתחילים לקבל החלטות ממקום יותר מודע ופחות אימפולסיבי.

להיות אמיצים מול עצמנו, להיות דוגמא לילדים

אז מה עושים? קודם כל, מפסיקים לשקר לעצמנו.

אם אנחנו רוצים לעשות משהו, כדאי שנסתכל לאמת בעיניים ונשאל את עצמנו: האם יש פה סיבה אחת חזקה המצדיקה את זה? \ אם כן - נפלא, נלך על זה. \ אבל אם לא, אולי כדאי לעצור רגע ולשאול, האם זו החלטה רגשית רגעית, או משהו שבאמת שווה לנו?

כשאנחנו מבינים איך הרגשות שלנו משפיעים על הבחירות שלנו, אנחנו יכולים גם ללמד את ילדינו לקבל החלטות טובות יותר. זה אומר שאנחנו לא רק מטיפים להם - אנחנו גם משמשים עבורם דוגמא חיה. אם הם יראו אותנו חושבים לפני החלטות, שואלים את עצמנו למה, ומקבלים החלטות בעיניים פקוחות - הם ילמדו לעשות בדיוק את אותו הדבר.

בנימה אישית

כל הרעיון הוא לעשות פעולות מתוך מודעות, לא מתוך אשליות.

אם יש לכם סיבה אחת מספיק טובה, לפחות בעיני עצמכם, לכו על זה. \ אם אין לכם? אולי כדאי לעצור ולחשוב שוב.

לא כל החלטה חייבת להיות מחושבת, אבל כל החלטה צריכה להיות כנה. בין אם מדובר בקנייה, בבחירה חברתית, או בהחלטה יומיומית - ברגע שאנחנו לא משקרים לעצמנו, כל בחירה הופכת לטובה יותר.

כשאנחנו מלמדים ילדים לעצור ולחשוב לפני שהם מוציאים כסף, הם לומדים איך להבדיל בין צורך אמיתי לבין דחף רגעי - וזהו היסוד של חינוך פיננסי בריא. ההרגלים שהם מפתחים עכשיו ילוו אותם לכל החיים, ויעזרו להם לקבל החלטות כלכליות חכמות ומושכלות כמבוגרים.

המון בהצלחה!