תנו לילדים לעשות טעויות!

ישנם 2 דרכים בחיים ללמוד.

1. פשוט ללמוד: לקרוא ספר, לשמוע הרצאה, לעשות קורס.
2. לעשות טעויות.

מה עדיף? ברור שעדיפה הדרך הראשונה, ללמוד מניסיון של אחרים.

מה קורה בפועל? או יותר נכון, מתי אנחנו באמת לומדים הכי מהר? את השיעורים החשובים בחיים שלנו אנחנו ככל הנראה נקבל מטעויות שעשינו.

לפעמים יוצא לנו לדבר עם הילדים על נושא מסויים והם רוצים לעשות איזה פעולה כזאת או אחרת, אנחנו מסבירים להם - מהניסיון שלנו, שזאת טעות, בדרך כלל הם מתעקשים ואנחנו אומרים להם - אין בעיה, תלמד בדרך הקשה.

אני זוכר שלפני שבוע יצאנו לטיול קצר וכל ילד קיבל חטיף יחד עם ארוחת בוקר שרצינו לאכול באיזה פארק. הבת הגדולה שלי רצתה כבר ברכב לאכול את החטיף ואמרנו לה שכדאי לה לחכות שנגיע לפארק ושהיא תאכל אותו שם. היא התעקשה. אז אמרנו לה שאם היא אוכלת אותו עכשיו, שם היא לא תקבל. היא אמרה שאין לה בעיה. בסופו של דבר זה נגמר כמובן בבכי, היא ראתה את אח שלה אוכל בכיף את אותו החטיף ולה לא היה. שיעור לחיים. אני חייב לציין שאח שלה היה מוכן לתת לה ממש קצת - אבל כמובן שזה לא סיפק אותה ואולי אפילו קצת עצבן אותה יותר. בכללי כל העניין של דחיית סיפוקים - אני ממש אוהב לראות על הילדים שלי. זה אחד הכישורים שהכי חשוב לי שהם יקבלו.

כסף זה שונה,

אם הבן שלכם ירצה לעשות איזה משהו מסוכן שכנראה ייגמר באיזה נפילה, אחרי ויכוח קצר ככל הנראה אתם תגידו לו - אין בעיה, הוא בסוף יקבל איזה מכה קטנה ואז תגידו לו - אמרתי לך, ככה זה הורות.

יצא לי לא מעט לשמוע הורים אומרים: ״עד שאין דם, אני לא מתערב״ עם חצי קריצה כמובן, אבל זה בדיוק הרעיון, יש דברים שאנחנו מוכנים לסבול, אפילו אם זה אומר איזה מכה קטנה, כמובן שפעולות מסוכנות ממש אנחנו נעצור מידי - אפילו לי להסביר יותר מידי.

קיימת אצלנו איזה יכולת ספיגה כהורים והבנה שיש דברים שילדים כנראה צריכים ללמוד על הבשר.

אני זוכר שהבן הקטן שלי לביא רצה לטפס על איזה מתקן גבוה. אמרתי לו מספר פעמים שיהיה לו קשה לרדת וככל הנראה יתקע למעלה. כמובן שהוא המשיך להתעקש ואמר שהוא מסוגל. בסוף, טפסתי בעצמי להוריד אותו, אין לי בעיה להודות שלקחתי קצת את הזמן - הוא צריך ללמוד לא?

אבל אם עכשיו הבן או הבת שלכם יגיעו אליכם וירצו להוציא הרבה כסף על שטות גמורה - בין אם מדובר בדמי כיס שהם חסכו, מתנה ליומולדת, כסף מסבא וסבתא - כמה זמן יקח אותו הוויכוח? כמה שכנועים, סיבות, דוגמאות, תרחישים, הסברים והדרכות אתם תעשו בשביל שהוא לא יעשה את אותה ה״טעות״?

עם הידיעה שהוא מסוגל לעשות איזו שטות ולקבל מכה קטנה, או להתקע על מתקן אנחנו יכולים להתמודד. ״לשרוף״ כסף על שטויות - הרבה יותר קשה לנו. אנחנו מרגישים את ״המכה״ עצמה.

כסף הוא רגשי!

מחיר הטעות

תנו לילדים לעשות טעויות עם כסף.

אם אפשר ״לגדר״ את אותה הטעות כמובן שזה עדיף - אבל חשוב שהם יעשו טעויות עכשיו עם עשרות אולי מאות שקלים. יקבלו את השיעור ואז כשיהיה מדובר באלפי שקלים - הם יהיו טיפה יותר חכמים.

מה שכן חשוב לציין - זכרו שמדובר בשיעור, הכוונה היא שצריך לתווך להם את כל הסיטואציה בצורה נכונה. צריך לדאוג שהם ילמדו ולא סתם יחוו חוויה לא נעימה ולהניח שהם הבינו לבד.

עלמה והביצה המוזרה

סיפור אמיתי, על הבת שלי עלמה (6) מהחודש האחרון.

בסופ״ש יצאנו לסופר עם הילדים. עלמה, הבת הגדולה שלי רצתה לקחת חלק מדמי הכיס שלה כדי לקנות ״משהו״. היא לא ידעה מה היא רוצה - אבל היה חשוב לה שתהיה לה האפשרות לקנות. היינו בסופר - אז כמובן שהיא התחילה להסתכל על הממתקים. היו לה 16 ש״ח היא רצתה מטבעות מכל מיני סוגים (10, 5 ושקל אחד). היא הייתה בהלם שכמעט כל חטיף כמעט וגמר לה את כל הכסף. במונחים שלה, היא התכוונה שכל מה שהיא רוצה לקנות יעלה לה יותר ממטבע אחד. בנוסף היא גם ציינה שיש לנו בבית אז זה ״לא שווה לה״.

עלמה היא ילדה ממוקדת מטרה! היא רצתה לקנות!

אז אחרי הסופר הלכנו לחנות צעצועים שהייתה באותו המתחם. שם היא הבינה ש 16 ש״ח לא שווים הרבה. אחרי חיפושים רבים היא מצאה איזה ביצה שיש בה איזה בובה עם עוד איזה צעצוע. הביצה עלתה 20 ש״ח.

אני כבר הייתי ממש עייף ואמרתי לה שאם זה מה היא רוצה אני אפילו מוכן להשלים לה על חשבוני (עדיין מדובר בבת שלי) 4 שקלים. אז היא קנתה את הביצה, לבן שלי קנינו איזה מכונית קטנה ליד הקופה ויצאנו לרכב.

ברכב עלמה פתחה את הביצה וגילתה שיש שם בובה קטנה עם בקבוק. היא התחילה להתעצבן כשהיא ראתה על הקופסה שיש גם מוצץ, כיסא, נעל, ועוד מלא שטויות והיא קבלה רק בקבוק. היא ממש כעסה: ״זה לא שווה!!! סתם בזבזתי את הכסף!״

אנחנו באופן אישי לא ידענו למה היא מצפה מאותה הביצה, ואולי טוב שכך. אמרנו לה באוטו: לא נורא עלמה, יש לך עוד כסף. ולפעמים אנחנו עושים טעויות וקונים בלי לדעת יותר מידי.

כשהגענו הביתה הלכתי איתה לקופה שלה, ישבנו ודיברנו. היא סיפרה לי על כל החוויה, ויחד הסקנו מסקנות. לדוגמא, שלא קונים רק בשביל לקנות. וגם שאם יש משהו שהיא רוצה - אנחנו קודם צריכים לבדוק בדיוק מה יש באותה האריזה, והכי חשוב - אנחנו קודם כל בודקים באינטרנט.

אני מאמין שהיא הבינה, היא כבר לא הייתה עצובה או כועסת. זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מדברים ומסבירים לה על ״תרגילים שיווקים״ של חברות בשביל לגרור אותו לקנות. וכן - הקופסא מטעה.

דגשים חשובים

1. כשנותנים לילד לעשות טעות עם כסף, עדיף שיהיה מדובר בחלק מהסכום שלו ולא כולו. המטרה היא להעביר את הילד שיעור ולא לגרום לו טראומה, או חוויה מתסכלת ממש.
2. ליווי התהליך - לא בצורה שיפוטית. לדבר, מה הוא קנה? למה? האם זה היה שווה את הכסף? מה אפשר לעשות יותר טוב בפעם הבאה? אולי אפילו לכתוב מסקנות באיזה דף ולהכניס לקופה, או לשים על השולחן או באיזה מגירה.
3. צמצום נזקים. אם אתם רואים חוויה של תסכול ממש גבוהה. צמצמו. שלמו עד חצי מהסכום. חשוב שהילד או הילדה לא ירגישו לבד בסיפור הזה. מדובר בשיעורים, אם נראה לכם שהם למדו את הלקח - אפשר להמתיק קצת את הסיטואציה. במקרה שלי היה מדובר בסכום קטן, והיה נראה שעלמה הבינה, נרגעה והסיפור כבר היה מאחוריה. אבל אם הייתי רואה שזה ממשיך להעסיק אותה - הייתי נותן לה כמה שקלים. לפחות בפעמים הראשונות. אם אנחנו רואים שהסיפור חוזר על עצמו - אז לדעתי, צריך פעם אחת לתת להם ״לשאת בנטל״ לבד.
4. אם אתם עובדים עם דמי כיס ועושים ישיבה בכל פעם שאתם מעניקים את דמי הכיס, אז הישיבה הבאה היא זמן טוב להעלות את אותו הסיפור ולראות איך הילד מרגיש. באופן כללי אחרי רכישה ״רעה״ כדאי מידי פעם לבדוק אם הילד השתחרר ממנה כבר.