הילדים עושים ״שטויות״ עם הכסף שלהם?

תחושה מוכרת, ביום שהבת שלי התחילה לקבל דמי כיס ו״לנהל״ את הכסף שלה בעצמה - באותו יום היא קנתה את ״בית הבובות של גבי״ ב 300 ש״ח. מאיפה לילדה בת 6 יש 300 ש״ח לבזבוזים ביום הראשון שהיא מקבלת דמי כיס? זה היה שילוב של כסף שהיא קבלה ביומולדת שלה ודמי פורים - מוגזם, אני יודע. בכל מקרה זה מה שקרה.

האם אני שמח מהרכישה? האמת כן, כי כמעט נגמר לה כל הכסף. לא רק זה, אחרי שהראיתי לה כמה יישאר לה בקופה אחרי שהיא תקנה, היא הבינה שזה כמעט גומר לה את כל הכסף - הפרצוף הלחוץ שלה היה שווה את הכל. מה שמדהים הוא שאנחנו מדברים פה על ילדה שהיא רק בת שש והיא כבר הבינה את המשמעות. בנוסף, אני רצית שהיא תקנה, אפילו עודדתי אותה לכך, משהו גדול שהיא רוצה, והכי חשוב - תבין את המשמעות של הפעולה.

אז איך כל זה קשור לעידוד ודיכוי של הרגלים פיננסים? הרי לכאורה לא עשיתי כלום. היא קנתה מה שהיא רצתה וכמעט נגמר לה הכסף, למרות שאז הגיע פסח והילדה שעכשיו ״אחראית לגורלה הפיננסי״ יצא למבצע גיוס בקרב המשפחה הקרובה שלא היה מבייש יזמים מעמק הסיליקון.

מבחן הזמן

אני אוהב מאוד להקביל רכישות לזמן ולא בהכרח לכסף.

אני אסביר, נניח שאתם רוצים לקנות אייפון חדש - רוצים, לא צריכים. האייפון עולה 5000 ש״ח (נראה לי, אין לי מושג כמה עולה אייפון חדש). עכשיו עושים תרגיל פשוט.

קחו את הנטו שלכם, כן את הנטו! לא הברוטו. חלקו אותו במספר השעות שאתם עובדים בחודש בממוצע. לא חייבים להיות סופר מדוייקים, אבל אל תרמו את עצמכם. זאת כמות הזמן שאתם צריכים להשקיע בשביל אותו אייפון.

אל תחשבו במונחים של ימים, שבועות חודשים - נניח שאייפון עולה לי כמו חצי משכורת. תחשבו בשעות! נתחי זמן גדולים יותר עושים לנו שיבוש ונרמול (מלשון להפוך לנורמלי) - שעות!

אז אם הנטו שלכם הוא 6,500 ש״ח ואתם עובדים 180 שעות בממוצע בחודש המשמעות היא ששעה אחת שלכם שווה 36.1 ש״ח לשעה. אתם צריכים לעבוד קצת יותר מ 183 שעות בשביל לקנות אייפון. עכשיו תחשבו על העבודה שלכם במשך 183 שעות, שווה אייפון חדש?

אם הנטו שלכם הוא 20,000 ש״ח בחודש, אתם עובדים מהבית ובינינו אתם בפועל עובדים רק 140 שעות בחודש. שעה שלכם שווה עכשיו כמעט 143 ש״ח, נעגל כלפי מעלה. זה אומר שאתם צריכים לעבוד ״רק״ 34 שעות בשביל אותו אייפון חדש. שווה?

ילדים מבינים

ילדים מבינים טוב מאוד את המונח של זמן. במיוחד אם מדובר בהמתנה למשהו.

אז אמנם ילדים לא עובדים, אבל נניח שאתם נותנים דמי כיס, תשלום לפי עבודות ו/או ציונים או שאתם הפטרונים של כל הרכישות. בכל המקרים חשוב מאוד להסביר את עניין הזמן. אחת הסיבות שאני אוהב את שיטת דמי הכיס היא מפני שבדמי כיס ממש אפשר לעשות איתם את החישוב.

צריך ממש טוב להבהיר להם כמה ״זמן״ הרכישה תעלה. במקרה שלי, אני הראיתי לעלמה (הבת שלי) שאם היא תקנה את בית הבובות, כמה כסף יישאר לה ועשיתי איתה את החשבון כמה זמן היא צריכה לחסוך דמי כיס בשביל בכלל להגיע לסכום הזה.

חישבנו שאם היא מקבלת 10 שקלים אחת לשבוע, היא צריכה לחכות 30 שבועות בשביל לקנות בית בובות. זה המחיר בזמן. עכשיו כמובן ש 30 שבועות לא באמת אומרים כלום לילדה בת 6. אז ניסיתי כמה שיכולתי להסביר לה במונחים של זמן שהיא מבינה. אמרתי לה שזה פחות או יותר הזמן מאז שהיא התחילה את הגן השנה. ואז התחלתי להזכיר לה כל מיני דברים בגן שהיו השנה - ואמרתי לה, כל הזמן הזה. היא הבינה.

אני שמחתי שהיא קנתה ישר מוצר יקר, כי היא ראתה בפועל שכמעט נגמר לה הכסף. אחת לשבוע שהיא מקבלת דמי כיס אנחנו סופרים מתי היא תגיע לעוד בית בובות. היא לא מתחרטת אבל מרגיש לי שהיא מבינה. היא בעצמה עכשיו אומרת שהיא לא יכולה לקנות עוד דברים כי כמעט נגמר לה הכסף והיא צריכה לחכות. היא עושה חשבון לפני שהיא בכלל הגיע לכיתה א.

עלמה היא יחסית עוד קטנה, עם ילדים גדולים חישוב הזמן הוא הרבה יותר פשוט.

בנימה אישית

״מבחן הזמן״ מרגיש לי כמו שיעור חשוב למבוגרים ולילדים.

אנחנו מקבלים פרופורציות אמיתיות למשמעות ההחלטות שלנו. אני לא אשקר לכם, מבחן הזמן הוא מבחן קשה. אני לא אשכח שהסברתי אותו לידידה ממש קרובה, התגובה שלה הייתה: ״אם אני אחשוב ככה על כל רכישה בחיים, אני פשוט לא אקנה דבר״. היה לי קצת עצוב. התשובה שלה אומרת אחד מ - 2 דברים:

1. היא פשוט לא הבינה. עם זה קל היה לי יותר להתמודד, אפשר לסביר בדרכים נוספות או לנהל דיון.
2. היא הבינה בדיוק על מה אני מדבר. במקרה הזה המשמעות היא שהיא יודעת ומודעת להתנהלות לא תקינה, אבל בלי היכולת ״לשלם את המחיר״ לתיקון.

אנשים לפעמים חושבים שאם יש להם בעיות כלכליות הם צריכים יועץ פיננסי. אם אתם שואלים אותי, ככל הנראה הם צריכים ליווי פסיכולוגי.

כסף הוא בדיוק כמו דיאטה - בואו נודה בזה, לא צריך להיות מומחים כדי לפחות להיות מאוזנים. לצרוך פחות קלוריות ולשרוף יותר, כולם יודעים. כנ״ל עם כסף, לצרוך פחות ממה שמכניסים - זהו! מפה כמובן אפשר להתקדם. הבעיות הן לא חוסר ידע, האתגר הוא גיוס הכוחות לפעולה. וכמו שיש אכילה רגשית, אותו הדבר בדיוק קורה עם רכישות רגשיות.

תחשבו על ההרגלים שלנו בתור מבוגרים - בכסף ובחיים עצמם, כל מה שהיינו רוצים לשנות ולשפר. הילדים שלנו עדיין מצויים בשלב העיצוב. ניתן לסלול להם את הדרך בלי לגבות מחיר רגשי גדול מידי.

במיוחד אם ״מבחן הזמן״ מרגיש לכם קשה להתמודדות מול עצמכם - אתם יכולים יחסית בקלות לחסוך זאת מילדכם.