אבל לכולם יש!
גיל חדד
בלוגר פיננסי
״אבל לכולם יש״ נראה לי שזה אחד המשפטים שהכי קשה לי לשמוע.
אגב ״אבל לכולם יש״ הוא האח הגדול של המשפט: ״אבל ל <שם של ילד רנדומלי> יש!״.
המשפטים האלה הם כל כך חזקים, הילדים שלנו אפילו לא מבינים שהם משתמשים בתרגיל פסיכולוגי על מנת לקבל מה שהם רוצים.
המשפט הזה משחק לנו על רגש עמוק ממש. לא מדובר פה באיזה רצון אלא על צורך רגשי של הילד - הוא מרגיש חוסר, ולא משנה שיש לו חדר צעצועים מלא בצעצועים שיש לו ואין לחברים שלו. חסר לו.
במאמר ״גם וגם״ (אחד המאמרים הקודמים בסדרה) כתבתי על ״לפקוח לילדים את העיניים״ ולהסביר להם איך עובד עולם השיווק ומציאת אויב משותף. פה הסיפור קצת שונה, אלה לא משווקים ופרסומות, אלה החברים שלהם.
מה אתם הייתם עושים?
על מנת לדעת להתמודד עם התשובה ״אבל לכולם יש״ אתם צריכים לשאול את עצמכם שאלה ״פשוטה״ מאוד.
הילדים שלנו - בין אם אנחנו רוצים או לא, בסוף, ככל הנראה יאמצו חלק גדול מההרגלים שלנו בדיוק וחלק אחר הם יעשו בדיוק ההיפך. תלוי מהי החוויה שלהם מכל הרגל.
אם השכן החליף את הרכב, או מישהי מהעבודה חזרה מחופשה יקרה - ונראה לכם שכולם פשוט קונים רכבים ונופשים להם בחו״ל. האם עכשיו תחשבו על תכנון חופשה או החלפת הרכב למרות שהשנה הייתה קצת יותר קשה?
איך אתם מגיבים לסביבה שלכם? האם גם אתם במרוץ אינסופי להדבקת רמת החיים שלכם למה שאתם רואים באינסטגרם, טיקטוק ושאר הרשתות ה״חברתיות״?
הכל טמון בתשובה האמיתית והכנה שתענו לעצמכם.
אם אתם יודעים להתמודד עם השוואה בלתי פוסקת מול אחרים - אתם בסדר גמור. למעשה כבר יש לכם את התשובה. התשובה שאתם עונים לעצמכם.
יותר מזה, אם הילדים שלכם יבינו שאתם צורכים בהתאם לסביבה שלכם, ילדים מקשיבים להכל - גם אם נראה לכם שהם לא, ככל הנראה הם פשוט מתעלמים בכוונה, גם שלי לפעמים, אני מודה 😉. אז אם ילד חשוף לשיחה מהסוג הזה:
אמא: אתה יודע שכל האחיות שלי כבר היו בחו״ל השנה, ואפילו אח שלי שאין לו שקל על ה… מצא סופ״ש זול יחסית פה בארץ וסגר.
אבא: היינו שנה שעברה, ולא חייבים כל שנה לטוס לחו״ל, אין חוק כזה. גם דיברנו על זה שצריך להחליף את הרכב.
אמא: אנחנו שנה שלמה לא עושים כולם ביחד כמשפחה - דיי עם הקמצנות הזאת.
- שיחה אמיתית שהייתי נוכח בה, יחד עם הילדים של אותה משפחה.
מה אתם חושבים שילד ששומע שיחה כזאת המצד צריך להבין? התשובה היא: אם כולם עושים ואנחנו לא - זאת קמצנות.
כאילו אין עניין של חלוקת משאבים נכונה.
זה לא באמת כולם
לי מאוד קשה לשמוע את המילה ״כולם״ או ״תמיד״
עובדתית כמעט תמיד (לא תמיד 🙂) המילים האלה לא נכונות. במיוחד שמדובר בקבוצה גדולה של אנשים.
״לכולם בשכבה יש סמארטפון״ אני בטוח שאם נעבור ילד ילד נראה שכנראה ישנם כמה ״מסכנים״ שההורים שלהם לא קנו להם סמארטפון. אולי כי זה יקר, אולי כי זה נראה להם לא חינוכי - אבל מה שחשוב זה שכנראה זה לא באמת כולם.
כולם טסים לחו״ל - כנראה זה גם לא נכון ובטח שלא כולם שיפצו את המטבח או החליפו רכב ב3 שנים אחרונות. מסכימים? זה לא כ=ו=ל=ם. מפה כבר קל יותר להתמודד עם הטיעון. מקטינים את העוצמה שלו.
מה לכם יש?
לכם יש דברים שלאחרים אין.
תמיד (כן הפעם תמיד 🙂) שהבן או הבת שלכם באים עם בקשה כי ל״כולם יש״ תעברו איתם על מה להם יש. זה חשוב. צריך להסביר להם ולפעמים גם לעצמנו, שגם אנחנו חלק מ״כולם״ בסיפור של משהו אחר.
לכו איתם, לחדר שלהם, ותתחילו לעבור איתם על הדברים שלהם - ככה אחד אחד.
״לכולם יש ארגזים של לגו?״
״לכולם יש בית בובות ענק עם כל הרהיטים ומלא ברביות?״
״לכולם יש חדר לבד בלי עוד אחים?״
״לכולם יש אופניים חדשות?״
״לכולם יש אוסף בובות של מארוול?״
… אין לזה סוף
תראו להם כמה להם יש! זה גם יוסיף לביטחון העצמי שלהם, מעצים ומחזק אותם.
יכול להיות שנראה לכם שהחברים שלכם כל הזמן בחו״ל מצד שני ישנם דברים אצלכם שאותם החברים מסתכלים עליהם בקנאה. זה יכול להיות דירה יותר גדולה, ילדים שעושים פחות בעיות, עבודה יותר גמישה. לכולם יש דברים טובים בחיים ודברים פחות טובים בחיים - אנחנו צריכים לבחור על מה אנחנו רוצים להסתכל.
יחודיות
באופן כללי אני חושב שלכל ילד כדאי שיהיה את ה״קטע״ שלו.
איזה תחביב מגיל צעיר שהוא חלק מהאישיות שלו. זה יכול להיות איזה אוסף צעצועים מסדרה שהוא ממש אוהב, או אולי איזה כישרון במשחק מסוים, או איזה ספורט. ככה הם יכולים להתמקד יותר ספציפית במה שהם אוהבים ולא רק לשחות עם הזרם - אתם יודעים איזה דגים שוחים עם הזרם כל הזמן, נכון?
אותה ייחודיות - צריך לפתח ולהשקיע בה, ככה מתמקדים בתחביב אחד ספציפי ולא צריכים לעמוד בקצב של כולם בכל התחומים.
אם עושים את זה נכון, לא כבר לא צריך את מה שכולם עושים - הוא מתרכז במה שמעניין אותו.
זה יכול לצאת או להראות קצת מתנשא, אבל ככה הילד יכול להרגיש שהוא קצת מעל כולם - וחבל על הזמן שלו להתעסק בשטויות של ילדים אחרים - הוא יעשה מה שמעניין אותו.
כמובן שכל התהליך צריך להיות כזה שהוא עדיין משחק ובקשר עם חברים - אבל הוא מבין מה מעניין אותו ומה הוא מחליט שהוא רוצה לצרוך.
אני לא אומר שהפתרון הזה יהיה זול בהכרח. נניח והוא ממש מתחבר ללגו, לטפח תחביב של לגו זה לא זול. אבל לפחות לא צריך בנוסף אוסף של מכוניות מרוץ או צעצועים אחרים.
בנימה אישית
הילדים שלנו בעודם צעירים לומדים מאיתנו.
אם אנחנו רודפים אחרי חלומות של אחרים, ״מדביקים פערים״ מול החברים שלנו ועסוקים כל הזמן בהשוואה מול הסובבים אותנו - הילדים שלנו יעשו בדיוק אותו הדבר.
רוב הפתרון נמצא אצלנו - תחשבו על ילד שאבא שלו אומר לו לא לעשן בזמן שהוא יודע שאבא שלו מעשן בעצמו.
עלינו לספק דוגמא אישית, להכניס את הילד לפרופורציות - זה לא באמת ״כולם״, להראות ולהדגיש לילדים כמה הם ברי מזל שיש להם את מה שיש להם. להם יש דברים שלאחרים אין, מעטים האנשים שבאמת יש להם הכל. עלינו למצוא את הייחודיות של כל ילד ולטפח אותה ולהשקיע בה, ככה הוא פחות יתעסק במה שאחרים עושים.
המאמר הזה ברובו דן על ילדים, אבל אני באמת מאמין שיש בו שיעור חשוב מאוד למבוגרים. גם אנחנו בדיוק כמו הילדים שלנו מסתכלים מסביב ועושים השוואות. בעידן המדיה, כל אחד מראה רק את מה שנוצץ ואנחנו מסתנוורים. ברגע שנדע להתמודד בעצמנו - להעביר את זה הלאה לילדים שלנו יהיה הרבה יותר פשוט
המון בהצלחה!
גיל חדד
בלוגר פיננסי
שמי גיל חדד, ואני עוזר להורים להעניק לילדיהם חינוך פיננסי – נושא חשוב שלמדתי בעצמי דרך ניסיון החיים. בעקבות השינוי שעברתי בגיל 30, צברתי ידע נרחב בניהול פיננסי, השקעות ותכנון כלכלי, ומאז אני מתמקד בלשתף את הידע הזה עם אחרים. המטרה שלי היא לעזור להורים להעביר לילדיהם כלים פיננסיים שיעזרו להם להצליח כלכלית ולחזק את הקשר המשפחתי.
למידע נוסף עליי
